אימת הספיטפייר

רבים מהאנשים שהתבגרו בתחילת שנות ה-80 בעולם המערבי, הושפעו במידה כזו או אחרת מסדרת 'מלחמת הכוכבים' של ג'ורג' לוקאס. סדרת הסרטים - 3 באותה התקופה, היוותה את אחד היסודות של סרטי מדע בדיוני עתירי תקציב ואקשן, ועזרה לעשות ויזואליזציה למה שעד אז היה רק אותיות על נייר- עולמות חדשים ומסעירים עם הרפתקאות שלא מהעולם הזה (תרתי משמע) וחרבות אור מגניבות.

לצערי, לא הייתי בין האנשים האלה. חרבות האור של לוקאס, על כל עוצמתן, לא חדרו את מסך הברזל של ברית המועצות. לסדרה נחשפתי בתקופה מאוחרת יחסית - אמצע שנות ה-90, לאחר שכבר ראיתי יצירות (מופת?) כמו שליחות קטלנית 2. עם זאת, למדתי לאהוב את מלחמת הכוכבים, ולהבין את הגישה הדתית-כמעט שיש למעריצי הסדרה הכבדים אל העולם הזה. לא היה לי קשה לשנוא את השינויים שעשה לוקאס בסדרה המקורית (גרידו *לא* ירה קודם, וטוב שכך), כמו גם את 'אימת הפנטום' הנוראי. אני אומר את זה כדי שתבינו - אני מכיר ומוקיר את הסדרה, בלי להיות בעל גישה פנאטית לכל מה שקשור אליה. לא הייתי בחרדות לפני ששיחקתי ב'Star Wars:The Force Unleashed' הטריילרים של המשחק היו מרהיבים, ולא היה לי ספק שגם המשחק יהיה כזה. וחבל. הספק יכול היה להועיל לי, הוא היה מנמיך את הציפיות שלי.

העניין הוא שהדרך הטובה ביותר ליהנות מ-Unleashed היא להיפטר מכל הציפיות שיש לכם למשחק הזה. באמת, הן רק יזיקו. אתם יכולים, למשל, לצפות לעלילה טובה (אין כאן), עיצוב שלבים טוב (אין כאן), או - חס וחלילה - משחקיות טובה. גם היא, כפי שאתם יכולים לנחש, לקחה כמה ימי חופש ולא הגיעה למשחק. באופן מפתיע קמעה, זה לא מונע ממנו להיות מהנה לפרקים, אבל על כך בהמשך.

גיבור המשחק הוא השוליה הסודי של דארת' ויידר. לאחר שהרג את אביו, לקח ויידר את הילד אליו והחל לאמן אותו להרוג חיות פרוותיות, עד שבסופו של דבר התקבל נער כועס ומופנם שמתאמן כדי שיוכל לעמוד לצד המאסטר שלו, להרוג את הקיסר ולהשתלט על הגלקסיה. מגלומני משהו, אבל ניחא. בלי להיכנס לפרטי העלילה, אספר רק שלאחר מספר שלבים מגיע טוויסט צפוי מאוד שדרך הצגתו וההשלכות שלו על הייקום של 'מלחמת הכוכבים' - בייחוד כיוון שמדובר במוצר של לוקאסארטס, וכתוצאה מזה בקאנון - תגרומנה לרבים ממעריצי הסדרה לרצות לבכות. כדי שתנסו לנחש, אגיד שהתקופה היא בין הסרט השלישי לבין זה הרביעי, כשליאה כבר בוגרת והווקים עדיין מעצבנים.

משם המשחק – 'The Force Unleashed' להזכירכם, אפשר להסיק כי חלקים נרחבים מהמשחקיות שלו יוקדשו לשימוש ב"כוח" המסתורי שמאפשר לכמה מאנשי עולם מלחמת הכוכבים לעשות דברים מגניבים. ואכן, חרב האור שלכם שימושית מדי פעם, אבל היא לא משתווה לכוחות המגניבים שיש לגיבורנו. בין הכוחות האלה אפשר למצוא את היכולת להרים אנשים באוויר ולזרוק אותם לכל הרוחות, וכמה כוחות משניים למדי כמו ברקים ודחיפות על קוליות.

אחד הדגשים ביחסי הציבור שהכותר הזה קיבל, הושם על המנועים הפיזיקליים ומנועי האינטליגנציה המלאכותית של הדמויות. המנועים הפיזיקליים אכן מרשימים מאוד, כל פריט בעולם מתנהג בצורה שונה, ומגיב בצורה ייחודית על הניסיון שלכם להרוס אותו. המגוון הרחב של סוגי הטקסטורות והחומרים המתועדים אומר שרוב האינטרקציות ביניכם, לבין החומרים, לבין עצמם, תהיינה ייחודיות. במלים אחרות, דברים נופלים ומתנפצים כמו בחיים, או יותר טוב.

באשר לאינטליגנציה המלאכותית, היא ממש מוזרה. מצד אחד, החיילים אותם אתם מנסים להעיף באוויר ישתמשו בכל הזדמנות כדי לתפוס עם ידיהם משטח מקובע וייאלצו אתכם לנסות ולנתק אותם באמצעות תזוזה מהירה (לחלופין, אפשר לחשמל, אבל זה לא כיף). ומצד שני, אינטליגנציה צוותית כמעט ולא קיימת כאן; כל ייצור מנותק לגמרי מחבריו ומנסה לתקוף אתכם בלי להיעזר בהם. זו לא בעיה אקוטית בתחילת המשחק, אבל אחר כך הסיפור מתחיל לתסכל עד מאוד, כיוון שהאויבים מתחילים להפוך ליותר ויותר חזקים. שני התסריטים הרגילים הם: עשרות חיילים רצים לכיוונכם בלי להבין כמה אתם חזקים, ומתים תוך שניה. לחלופין, עשרות חיילים רצים לכיוונכם בלי שתבינו כמה הם חזקים, והם הורגים אתכם תוך שניה. אין כאן אתגר אמיתי, רק רצח סיסטמטי ורפטטיבי עד מאוד.

זוהי כמעט כל התכלית של The Force Unleashed. נכון שלפעמים יש פאזלים, אבל אלה פרימיטיביים לגמרי. נסיון נוסף להתחכם הוא הכנסה של מערכת שיפור דמות – עם הזמן, תקבלו נקודות אותן תוכלו לבזבז על שדרוגי "כוח", קומבואים חדשים ושיפור נתוני הדמות. כמו כן, ניתן למצוא צבעים חדשים לחרב האור וקריסטלים מיוחדים שמשפרים את היכולות שלה. איסוף הנקודות אותן תוכלו לבזבז על אלה נעשה באמצעות עליית שלבים רגילה שהינה פועל יוצא של רצח המוני, כמו גם על ידי מציאת הולוגרמות שפזורות ברחבי השלב.

סוג אחר של פאזלים הוא הבוסים. חוץ מכך שלדעתי עניין הבוסים במשחקים מיותר לגמרי אם למשחק לא קוראים 'צל הקולוסוס', אלה של Force Unleashed מצליחים להיות משעממים במיוחד. מעטים הם האויבים הגדולים אותם לא תוכלו להרוג באמצעות ריצת אמוק סביבם והפעלת אחד מהכוחות שלכם. מהרגע בו הבנתם מהו הכוח הנכון לבוס, ניצחתם אותו.

שני הדברים הטובים ביותר במשחק, חוץ מהיכולת להעיף ווקים, הם הגרפיקה והצליל שבו. ב-LucasArts תמיד ידעו איך ליצור עולמות (רק לא מה לעשות איתם), וכאן הם לא אכזבו. העולם של Force Unleashed יפהפה ומגוון להפליא, כשהמוזיקה – ואפילו הדיבוב – מצליחים לא לפגר אחר הויזואליה. הקוץ שבאליה הזו הוא האנימציה – בסרטונים השזורים ברחבי המשחק הדמויות זזות כמו רובוטים עם שפשפת, והכוונה היא לכולם. בסרטון אחד בהתחלה, יש סצינה משעשעת בה שני הגיבורים הולכים יחד עם רובוט המחמד שלהם, וכולם זזים באותה הצורה הלא-אנושית.

הבעיה הזו, יחד עם הבעיות האחרות, גורמות לכך שאת Force Unleashed קשה להעריך בתור משחק הדגל של מלחמת הכוכבים. החדשנות הגרפית שלו לא מספיקה לכך. אבל למרות זאת, לא קשה לחבב אותו, כי מה שלא תגידו, העפת חיילי אוייב (וווקים, במיוחד ווקים) לא מפסיקה להיות כיפית גם אחרי שהעפתם מאות רבות מהם.