שוב, נז"ק

מספר חברות טכנולוגיה ומספר חברות תוכן חברו יחדיו השבוע והכריזו על DECE, ראשי תיבות של Digital Entertainment Content Ecosystem. המטרה: ליצור הגנה על קבצים שלא תמנע מהם לעבוד באופן אוניברסלי, מה שיבטל את אחד הפגמים הבסיסיים של נז"ק (DRM, מגננות על קבצים דיגיטליים). מה זה נז"ק? זאת הגנה או הצפנה שמיושמת על קובץ מדיה דיגיטלי, ומגבילה את השימוש בו, וספציפית את ההעתקה שלו. המטרה של נז"ק היא מלחמה בפירטיות.

מה הן החברות בקונסורטיום? מהצד הטכנולוגי יש לנו את מיקרוסופט, סוני, פיליפס, סיסקו, HP, אינטל, VeriSign, טושיבה, בסט ביי וקומקאסט. מצד התוכן יש לנו את סוני, פוקס, NBC, האחים וורנר, פרמאונט ו-Lion's Gate. סוני מופיעה בשתי הרשימות, ולא במקרה. הקונסורטיום הוא רעיון של אחד מבכירי החברה.

הקונסורטיום מבטיח שיטת נז"ק שתאפשר לקבצי וידאו שנרכשו מאחת מחברות התוכן לעבוד על המכשירים של כל חברות הטכנולוגיה, ואף לאפשר צריבה בלתי מוגבלת לדיסקים. הסיסמה של DECE? "קנה פעם אחת, נגן בכל מקום".

כבר ממבט ראשון, יש כאן בעיה. חסרה כאן חברה אחת (למעשה, חסרות כאן כמה חברות, אבל רק אחת מהן חשובה באמת). על מי אני מדבר? אפל, כמובן. החברה שמייצרת את נגן המולטימדיה הפופולרי ביותר בעולם. אולי הסיסמה צריכה להיות "קנה מאיתנו, נגן אצלנו". לפחות אפל (שזאת ממש צריכה להיות הסיסמה שלה) מעולם לא טענה לאוניברסליות.

אבל גם בלי הבעיה הזאת, שווה להתעכב על למה בדיוק אני מדבר כל הזמן בגנות מיזמי נז"ק. יש מספר סיבות שבגינן נז"ק הוא מושג פסול מלכתחילה, וכל אחת מהן טובה מספיק בפני עצמה.

כדי שנז"ק יהיה אוניברסלי, כל יצרנית נגנים בעולם צריכה לתמוך בו. כל תוכנה במחשב שלכם צריכה לתמוך בו. כל מערכת הפעלה צריכה לתמוך בו. ומה הבעיה בכך שנז"ק לא אוניברסלי? ובכן, דמיינו לעצמכם שקניתם נגן שעבד עם טכנולוגיית PlaysForSure, הנסיון הכושל האחרון לנז"ק אוניברסלי מבית מיקרוסופט. במשך השנים, קניתם לנגן שירים רבים בחנויות המוזיקה שתמכו בפורמט. אבל הוא הזדקן, ועכשיו אתם רוצים אייפוד. אם לא תפרצו את הנז"ק, אף אחד מהשירים שקניתם לא יעבוד באייפוד.

כששירות המנויים המוזיקלי של יאהו! נסגר, היתה לכך תוצאה מצערת לכל המנויים: מכיוון שהשירות בודק תקופתית עם השרת האם אתם עדיין מנויים, והשירות מת, אין יותר דרך לבדוק, מה שאומר שהמוזיקה מפסיקה לנגן. יאהו! עשתה את המעשה הנכון והחזירה למנויים את הכסף, אבל מה אם החברה היתה נסגרת, או פושטת רגל?

ראינו איך נז"ק פוגע בלקוחות שרכשו קבצי מדיה - או, כפי שפירטתי ביום שני בטור "טרשת נפוצה", משחקים - אבל האם הוא עושה משהו להגן על חברות המדיה מפירטיות? לא. ממש לא. כלום. פחות מכלום. את מספר המקרים בהם נז"ק מנע בשנים האחרונות מאלבום או סרט לדלוף לרשת ניתן לספור על האצבעות של יד אחת הקפוצה לאגרוף. ניתן לטעון, במידה רבה של צדק, שנז"ק הוא ההונאה הגדולה של המאה ה-21. חברות טכנולוגיה מנצלות את האימה של חברות המדיה מכך שיגנבו להן את התכנים, וגובות מהן כסף על טכנולוגיות נז"ק. הרבה כסף. וזה לא מונע או מגביל או מאט את הפירטיות. כפי שכתבתי אינספור פעמים בעבר, הדרך לנצח את הפירטיות היא לספק חוויה טובה יותר.

מעבר לכל השיקולים המעשיים, יש כאן עיקרון. אם אני קונה דיסק, אני יכול לעשות בו מה שאני רוצה. להעתיק אותו, לגבות אותו למחשב, להשאיל אותו לחברים. התכנים שנמצאים עליו שייכים לי לשימוש ביתי ואישי באיזה אופן שבא לי, כי קניתי אותם. אבל אם אני קונה קובץ דיגיטלי שמוגן על ידי נז"ק (או DVD או בלוריי, אם כי מגננות הנז"ק שלהם קלות כל כך לפריצה שניתן כמעט להתעלם מהן), אני מוגבל. אני לא יכול לגבות, היכולת שלי להעתיק למחשב אחר מוגבלת במקרה הטוב, כשאני משדרג את מערכת ההפעלה אני נמצא בסכנה של אובדן התכנים שקניתי, ובאופן כללי אני בן ערובה.

אני קניתי את הדיסק הזה. גם אם מדובר בעותק דיגיטלי, זה לא אומר שהוא צריך להיות נחות מבחינת חוויית המשתמש שלי. החברות קיבלו ממני כסף, ולכן מגיע לי לקבל משהו ששייך לי. גם אם המשהו הזה הוא לא באמת השיר או הסרט אלא רשיון לשמוע או אותו או לצפות מתי ואיך שבא לי.

נז"ק הוא רעיון רע (חוץ מלחברות שמפתחות אותו, כי בעבורן זה אחלה). כל מיזם נז"ק הוא פסול. נז"ק במוזיקה גוסס לאיטו, ותוך חמש שנים גם בתחום הוידאו תשתנה המגמה. בינתיים, מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לתמוך בפורמטים פתוחים. קנו מחנויות כמו eMusic או אמזון שמוכרות לכם מוזיקה בלי מגננות. קנו את הסרטים שלכם בפורמט פיזי עד שגם שם יהיו חלופות ואז תתמכו בהן. רק הכסף של כולנו ילמד את התעשייה, ויגמול לחברות שחושבות על הצרכן, ולא רק על הכיס שלהן והפחדים שלהן.