משפט חוזר למשתפת הקבצים

לפני כשנה, פסקו המושבעים בתיק של RIAA (איגוד חברות המוזיקה האמריקאי) נגד ג'יימי תומאס – אם חד הורית ממינסוטה - וקבעו כי תומאס צריכה לשלם 222,000$ על שהפרה את זכויות היוצרים ב-24 מקרים בהם שיתפה שירים דרך תוכנת המוזיקה KaZaA. על הכונן הקשיח של הנאשמת לא נמצאה התוכנה והשירים, ולא סופקה ראיה לכך שהחשבון שלה שיתף קבצים, אך הנחיה שניתנה למושבעים אמרה כי "הפיכת קבצים לזמינים" נחשבת להפצה. בבדיקה של RIAA, נמצא כי הקבצים היו זמינים להורדה מכתובת ה-IP של תומאס.

באביב האחרון הודיע השופט הפדרלי שפיקח על המשפט, מייקל דייוויס, כי הוא שוקל להורות על משפט חוזר. לאחר ששמע את שני הצדדים, החליט דייוויס אתמול כי הוא אכן מבטל את הפסיקה, זאת בעקבות אותה ההנחיה, שהתבררה לו כבעייתית. הכל סובב סביב משמעות המלה "הפצה". בהנחייתו המקורית, כאמור, קבע דיוויס כי עצם היותם של הקבצים זמינים להורדה מספיק כדי להוות הפצה. עכשיו טוען השופט שהפיכת קבצים לזמינים איננה הפצה, כל עוד לא הוכח שהם באמת הופצו למישהו.

בנוסף, טען השופט כי בחוק זכויות היוצרים האמריקאי העונש לא תואם את הפשע, זאת בהתבסס על כך שעל כל שיתוף של שיר ברשת ניתן לתבוע מהמשתף עד 30,000 דולרים.

פסיקתו של השופט תומאס מהווה פגיעה פוטנציאלית משמעותית בדוקטרינה בה משתמשים ב-RIAA על מנת לתבוע בגין שיתוף קבצים. אם לא יוכלו בארגון חברות המוזיקה להשתמש בעצם קיומם של קבצים בתיקיות הזמינות לתוכנות שיתוף קבצים, יהיה עליהם להוכיח שמשתמשים אכן הורידו את הקבצים, מה שמעלה באופן ניכר את רף ההוכחה הנדרש.