כיף טהור

משעשע קמעה שהניסיון הראשון של חברת דיסני לייצר משחק שפונה לקהל המבוגר-יחסית נגמר בכותר ששמו "טהור" - "Pure" בלעז. אם הייתי מנסה להסיק מסקנות על המשחק מתוך השם ומוניטין החברה שעומדת מאחוריו, הייתי חושב שמדובר בכותר קסום על נסיכה קסומה לא פחות שמנסה לטהר את עצמה לאחר שחטאה בקריאת הספר 'בעל זבוב' וגילתה מהו טבעו האמיתי של האדם. הרבה יותר קל להאמין בזה מאשר בכך שאולפן של דיסני ייצר את אחד מכותרי המרוצים המוצלחים ביותר בשנים האחרונות.

האמת היא, אי אפשר לקרוא ל-Pure כותר מרוצים בלי הסתייגות קלה. המרוצים הם אמנם הגרעין של הכותר, אבל כאן זה לא נסקאר 08, וגם לא גראן טוריזמו. ההשוואה ההגיונית של הכותר היא דווקא למשחקי ה-SSX, שהתבססו על ספורט הסנואובורדינג כדי לרתק את הגיימרים למסכים. ב-Pure, כמו גם ב-SSX, הדרך לעשות זאת היא בעזרת פעלולים.

המצב העיקרי במשחק הוא World Tour – עשרה שלבים עם 5 אירועים בכל שלב. כדי להתקדם משלב לשלב תצטרכו מספר מסויים של נקודות, כשבתוך השלב עצמו הסדר בו תבצעו את האירועים לא משנה.

לפני המרוץ הראשון, תתבקשו להרכיב את הטרקטורון עליו תנהגו. במילים פשוטות, זוהי יצירת דמות, רק שהדמות מורכבת מחלקי מתכת עם נתונים סטטיסטיים שונים. כמעט כל חלק ניתן לצביעה, והמבחר עצום. זה לאו דווקא דבר טוב, כיוון שבאתם למשחק הזה עבור האדרנלין ולא כדי ליצור טרקטורונים. למזלכם, המפתחים מציעים ליצור טרקטורון בלחיצת כפתור. ככל שתפתחו יותר שלבים, כך יהיו לכם יותר מקומות במוסך, אבל בפועל כמעט ולא צריך יותר מטרקטורון אחד שמצוייד ברכיבים הכי חזקים שיש לכם.

הדינמיקה של המרוצים עצמם זהה בכל 3 סוגי התחרויות, ומה שמשתנה הם הדגשים. לפני שנכנס אליהם, כמה מילים על הדינמיקה הזו: מרוצים ב-Pure הם מהדברים הכי לא ריאליסטיים שאפשר לראות בז'אנר. הדגש בהם, מעבר למהירות, הוא על ביצוע טריקים בזמן קפיצות. הקפיצות האלה, הן מרמפות קלאסיות והן ממאולתרות, דורשים הכנה בדמות הזזה של הסטיק השמאלי למטה ואז למעלה רגע לפני הקפיצה.

ההכנה הזו תאפשר לכם לזנק גבוה לאוויר, ולחיצה על אחד מכפתורי הפנים יחד עם כיוון תגרום לנהג לבצע טריק כלשהו. בתחילת המרוץ, הטריקים הזמינים היחידים הם הקלים ביותר. לאחר ביצוע טריק (או סדרה של טריקים) מוצלחים, מתמלא מד ההאצה שלכם. הדבר פותח בפניכם אפשרויות לבצע טריקים מתקדמים יותר או (וההתניה הזו חשובה) להאיץ למשך כמה שניות.

בכלל, פיור הוא משחק של התניות. אתם צריכים להבין מה משתלם לכם יותר, לבצע טריקים מתקדמים ולמלא את מד ההאצה יותר או לבזבז אותו כדי לעקוף את יריביכם במרוץ. כמו כן, לא צריך להתפתות לבצע טריק בכל קפיצה, כי נפיצה מהטרקטורון אמנם לא תגרום לכם לשבור רגל, אבל כן תיענשו בכמה שניות של שכיבה על הרצפה ובהורדה ממד ההאצה.
זה נראה מסובך בהתחלה, ובשעה הראשונה תיפלו לא מעט, אבל עקומת הלמידה בין השלבים השונים נוחה מאוד, ותאפשר לכם להתמקצע הן בנהיגה עצמה והן בביצוע סדרות מטורפות של טריקים שונים, עד שתוכלו גם להגיע לטריק המיוחד. בו כדאי להשתמש רק בזמן רמפות רציניות, כיוון שביצועו דורש לא מעט זמן, אך שימוש מוצלח בו לא רק יאפשר לכם לפתוח פער ביניכם לבין השאר אלא גם ימלא את מד ההאצה עד הסוף פעם נוספת.

הסוג הראשון של התחרות הוא הספרינט – מסלול קצר מאוד, כמה עשרות שניות לכל סיבוב, ומעט מאוד הזדמנויות לקפיצה. מה שנבחן כאן היא השליטה שלכם בטרקטורון, והכיף בהם בא במנות קטנות. ההפך הגמור של התחרויות האלה הם המרוצים הארוכים – שלושה סיבובים שכל אחד מהם לוקח כמה דקות. פה אתם כבר צריכים לדעת לשלוט בטרקטורון לאורך זמן, ואף להבין את הדינמיקה של הטריקים. למרות שפוטנציאל ההנאה במרוצים האלה הוא עצום, כך גם התסכול שמגיע כשלאחר שש דקות מושלמות נפלתם בקפיצה האחרונה ומישהו עקף אתכם.

המצב השלישי, הכיפי והמרגש ביותר, הוא הפריסטייל. פה אתם לא חייבים להגיע ראשונים, והאמת היא שאין לאן להגיע. מה שקובע הוא הציון שתקבלו בסוף המרוץ, כשמד הדלק (שיורד כל הזמן) יגיע לאפס. הציון שלכם נקבע באמצעות טריקים שאתם מבצעים, כשהטריק הגדול מכולם הוא לדעת איך לייצר סדרה שלמה של טריקים ובכל להגדיל את מכפיל הציון. במרוצים האלה המפה שזורה בבונוסים, חלקם מקפיאים את מד הדלק ואחרים עושים דברים כמו להעלות את מד ההאצה או לתת לכם שימוש מיידי בטריק-על.

כל אלה לא היו שווים כלום ללא תשתית טובה. למזלנו, גם כאן המפתחים לא אכזבו. המפות במשחק הזה הן מהטובות שראיתי בכותר מרוצים. הדבר ניכר במיוחד במפות הגדולות, בהן תוכלו תמיד למצוא מספר מסלולים לנסוע בהם, דבר שנותן הרגשה אמיתית של שטח. אך גם מפות הספרינט טובות, עם מצבים שמאפשרים אקשן מהודק.

כמו כן, הגרפיקה במשחק היא מהטובות שפגשתי על הפלייסטיישן 3. זה מתחיל ברמת הפירוט של המפה וכלי הרכב, אבל באמת מובן רק כשרואים את האפקטים של המהירות, ומתחילים להרגיש עם הבטן את הנפילות מהגבהים המטורפים.

אם צריך לבקר את Pure על משהו, יהיה זה על היעדר מצב המסך המפוצל. אמנם יש כאן אפשרויות רשת, וגם ניתן לראות את השיאים של החברים שלכם במפות של המצב לשחקן יחיד, אבל האופציה הכה-בסיסית של שני שחקנים על טלוויזיה אחת נעדרת, וחבל.

עם זאת, הדבר לא פוגע כלל בהנאה מהמשחק עצמו. וההנאה הזו מגיעה במנות גדולות. דיסני הצליחה להתחיל בדור השביעי של הקונסולות סדרה (ואין לאף אחד ספק שתהיה זו סדרה, נכון?) עם פוטנציאל עצום, אותו אפשר לראות בכל רגע ורגע של המשחק הזה.