הולקיריות רוכבות

אם אתם מגיעים לחנויות משחקים בימים האחרונים ומחפשים כותר חדש לפלייסטיישן 3, רבים הם הסיכויים לכך שתתעלמו מ-Valkyria Chronicles. המשחק הזה אינו חלק מסדרה מפורסמת, הוא כמעט ולא קיבל יחסי ציבור, ומותג סגה כבר מזמן לא מסמל איכות.

ובכן, אם אכן תתעלמו מהכותר הזה, תהיה זו טעות. מדובר באחד המשחקים המגניבים ביותר בהם שיחקתי בזמן האחרון בפלייסטיישן 3, שהינו גם אחד מכותר האסטרטגיה הטובים ביותר שפגשתי אי פעם על קונסולה. עוד סופרלטיבים כאלה, יחד עם נימוקים לאהבה הרבה אותה אני רוחש למשחק, בפסקאות הבאות.

Valkyria Chronicles (הידוע גם בשם Valkyrie of the Battlefield) ממותג כמשחק תפקידים יפני – ז'אנר פופולרי שהדוגמה הבולטת שלו היא פיינל פנטזי. הבעיה היא שהמיתוג הזה לא נכון – הרבה יותר משזה משחק תפקידים, מדובר בכותר אסטרטגיה בתורות, עם מערכת שליטה מאוד מעניינת.

כל הקרבות במשחק כוללים שני סוגי תצוגה – מפה טקטית ותצוגת הקרב עצמו. בתצוגה הטקטית תוכלו לראות את המיקום של כל היחידות שלכם, מיקום יחידות אויב אותן אתם רואים, ומספר נקודות פיקוד שיש לכם. נקודות הפיקוד תאפשרנה לכם לעבור לתצוגת הקרב, כשבשונה ממשחקים אחרים – אתם לא חייבים להזיז את כל היחידות שלכם במהלך התור, תוכלו לבזבז את כל הנקודות על אותה היחידה.

תצוגת הקרב עצמה מביאה אתכם למשחק אקשן. השליטה ביחידה היא בגוף שלישי ובזמן אמת, כשלכל יחידה יש טווח תנועה. כשתגיעו לטווח הירי של האויבים, הם יחלו לירות עליכם, ויפסיקו רק כשתעברו למצב הכוונת. כאן ניתן לכם כל הזמן שבעולם כדי לכוון את הירייה ולירות, אך סיכויי הפגיעה יחושבו על פי הנתונים של היחידה שלכם ולא רק על פי כישורי הכיוון שלכם.

אמנם ניתן לירות רק פעם אחת, אבל אתם בוחרים מתי לעשות זאת. אפשר לירות בתחילת התור ולברוח למחסה, ואפשר גם להגיע כמה שיותר קרוב לאויב ולנסות להוריד אותו בירייה אחת. ואם מספר נקודות הבריאות שלכם ירד ל-0, לא ממש נורא – ברוב המקרים יהיו לכם שלושה תורות להגיע עם אחת היחידות שלכם לחייל שנפגע ולפנות אותו. אך אם האוייב הגיע אליו קודם, או שעברו שלושה תורות, הוא מת – לתמיד.

המנגנון הזה יוצר, בעצם, היבריד מוזר של משחק פעולה, אסטרטגיה ותפקידים, שבפועל מתברר כמאוד פשוט להבנה וכיפי. החדשנות שלו, יחד עם מבנה השלבים, מאלצים אתכם להשתמש בטקטיקות שונות מאלה שאליהן אתם רגילים, ועקומת הקושי מספיק מתונה כדי לא לתסכל אתכם. מה שכן יתסכל אתכם, זו האינטליגנציה המלאכותית של שחקני האויב, שלעיתים מסתכמת בתנועה קדימה ואחורה בלי מטרה נראית לעין, אבל זו לא בעיה נפוצה מדי.

מוות של אחד החיילים שלכם במשחק הזה הרבה יותר רציני מסתם מוות של חייל במשחק אסטרטגיה. אמנם תמיד יש מספר מתגייסים אותם תוכלו להעביר לצוות שלכם, אבל לכל חייל במשחק יש יתרונות וחסרונות בולטים שעוזרים או פוגעים בו במהלך הקרבות. הנתונים האלה מושפעים מדעותיה ומאפיינים פיזיים של הדמות – לוחם שגדל בעיר לא יאהב להילחם בשדה, לוחמים שוביניסטיים יעדיפו להילחם לצד גברים ומקדם ההגנה של הפסימיסטים יירד כשנקודות הבריאות שלהם יירדו מתחת לחצי.

במשחק תמצאו חמישה סוגים של חיילים: חי"ר, נ"ט, מהנדסים, צלפים וסיירים – כל אחד מהם עם ייתרונות וחסרונות מול סוגים אחרים. את נקודות הפיקוד שתצברו בקרבות תוכלו לבזבז על אימון של הקבוצות האלה, ומי שיושפע מהאימון הוא כל החיילים מהסוג הזה, גם אלה שאינם מגוייסים למשימה. כמו כן, תצברו גם נקודות מחקר, אותן תבזבזו על פיתוח כלי נשק חדשים ושדרוגים לטנק הפיקוד.

כל הקרבות במשחק עטופים בפרקים רבים של סרטוני מעבר, שמרכיבים ספר וידאו. אם אתם לא אוהבים להקשיב לדיאלוגים ומונולוגים, תוכלו לדלג על הסרטונים האלה, אבל לא כדאי לכם – הם מייגעים לעיתים רחוקות מאוד, ובדרך כלל פשוט מספקים דרך יפה להעביר סיפור מלחמה עם דמויות מעניינות שלגמרי לא תואמות את המיתוג של הז'אנר. כך, הגיבור הראשי הוא לא נער מיזנטרופ ששונא את העולם, למשל, אלא בחור פשוט וחביב שמתגייס לצבא כדי להגן על המולדת בזמן מלחמה.

עוד אחד מהדברים בהם המשחק הזה הינו ייחודי הוא הגרפיקה. המנוע הגרפי של Valkyria Chronicles מייצר דמויות ונופים שכאילו צוירו בצבעי פסטל בהירים על ידי אימפרסיוניסט מתלהב. ברוב המקרים, זה נראה נהדר, וגם כשלא – הסגנון הזה עדיין נותן למשחק לוק ייחודי.

Valkyria Chronicles הוא לא משחק גדול, והפוטנציאל שלו להפוך ללהיט נמוך להחריד. אבל הוא מצליח להיות מעניין, מקורי ומאוד מהנה. אם אתם אוהבים משחקי אסטרטגיה ולא סולדים מכותרי תפקידים, כדאי לכם לשחק בו, אפילו אם זה רק כדי להבין שיש עוד מקום לחדשנות בז'אנרים הפופולריים האלה.