פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בחזרה לאזרות'

      שי זלדיס ויתר על שעות שינה יקרות כדי לבקר בעולם של חבילת ההרחבה השניה ל-World of Warcraft והביא רשמים ראשוניים

      גמדין, יליד Ironforge שהצטרף למסדר הפלדינים הנאצל, התקרב למעקה הספינה הכבדה שיצאה ימים קודם לכן מנמל מנת'יל. לא היו לו אשליות- Northrend לא תהיה כיף, היא תהיה מאבק השרדות עם אתגרים שאפילו הגדולים שבאיומי ה-Outland יראו לידם כמו סיבוב קניות בסטורמווינד. הוא ליטף את זקנו והביט את האופק, ועיניו נפערו.

      מתוך הערפל הופיעו צוקי אבן עצומים, מפלי מים נשפכים מעליהם לתוך הים הקפוא. מבנים עם ארכיטקטורה ויקינגית משונה נצמדים לקירות הנקיקים ולראשי הצוקים, גשרים דקים מרחפים ביניהם כמו קורי עכביש שבריריים. זה הפיורד המיילל, אזור שסוע קרבות בדרום מזרח היבשת הצפונית, וגמדין שחרר את רצועות המגן שלו... היכונו למלחמה!

      שוטפים את העיניים במי קרח

      ב-13.11, בשעה שבע בבוקר, הסתיימה התקנת Wrath of the Lich King - חבילת ההרחבה השניה של WoW, על המחשב שלי, ועולם חדש נפתח- מד המוניטין הוקטן ומתחתיו הופיע מחדש מד נקודות הנסיון שפתח בפני דמותי את הנתיב לרמה 80 הנכספת.

      את המסע שלי ביבשת הקפואה התחלתי ב-Howling Fjord, אחד משני אזורי הפתיחה האפשריים. הדבר הראשון אליו שמתי לב הוא האסתטיקה ועיצוב האזור המרשימים - צוקי ענק, מפלים, תנועת שחקנים, מפלצות ודמויות מחשב מילאו את המסך. אפילו כשנפלתי למים התפלאתי כששני כרישי פטיש עברו אותי בשחיה מהירה ואחריהם כריש קטן יותר, מסוג אחר.

      נראה שבליזארד שוברת את החוקים הישנים- לא עוד מפלצת מסוג אחד לכל אזור במפה, לא עוד התקדמות לינארית דרך אזורי המשחק, לא עוד אותם הבניינים בדיוק שחוזרים בכל עיר מרכזית. יבשת Northrend מלאה בחידושים ושיפורים.

      הפעם הראשונה שלי

      אפילו שדמות הגמד שלי נחשבת לגיבור-על, עם מוניטין גבוה ברחבי העולם, כשהוא ואני נחתנו בפיורד המילל ולאחר מכן בטונדרה הבוריאנית, שנינו הפכנו שוב לצעירים תמימים. הספינה המרשימה הורידה אותנו במצודת ואליאנס, מעוז הברית בטונדרה, ומשם בסדרת משימות זריזה התחלתי להכיר את האיזור הענקי, גדול לפחות כמו הגדולים ביותר ב-Outland.

      את השעות הראשונות ביליתי בשוק- מטייל הלוך וחזור באזורים הענקיים, אומר WoW על כל דבר שאני רואה ומתקדם הלאה למשימות קשות יותר. אזורי הפתיחה מאורגנים היטב, והמשימות מחולקות ליותר משמונה מרכזי משימות שונים בכל אזור, זאת כדי לפזר את נהר השחקנים שנכנס להרחבה החדשה ולמנוע מצב כמו זה שקרה בהרחבה הקודמת, בה נכנסו אלפים ביחד ל-Hellfire Peninsula והשרתים קרסו מהעומס.

      אחרי שהתרגלתי לשטף המשימות, התחלתי להתעניין במבוכים החדשים. נכנסתי בזריזות עם קבוצה של שחקנים מהגילדה שלי ל-Nexus, ל-Utgarde Keep ולבסוף ל-Azjol Nerub, שלושת המבוכים הראשונים בהרחבה (רמות 70-73).

      כאן שוב הופתעתי לטובה בזכות עיצוב מבוכים לא לינארי, עם המון כוכים נסתרים ואופציונאליים ובוסים מרשימים. גם השלל הרגיע אותי – את הציוד האפי של רמה 70 אותו השגתי בעמל ויזע אני לא אחליף בזמן הקרוב, אפילו ציוד כחול ברמה 74, הגבוה ביותר שראיתי בנתיים, לא השתווה למה שיש לי כרגע.

      Vini Vidi Ganki

      גם הפעם השרתים מקרטעים, ואין מה לעשות אלא לכעוס על בליזארד- ידעתם מה העומסים שבהם תצטרכו לעמוד, ידעתם כמה שחקנים פעילים יש לכם, ועדיין ההכנות לא מספיק טובות. כשמשחקים באזורי הפתיחה בשעות היום העמוסות, הפינג לא יורד מ-500 במקרה הטוב, ובערב ראיתי גם 900 יציב...

      בעיות ההשקה של המשחק מעצבנות אבל לא מונעות משחק מהנה, הבעיות הנפשיות של ה-Horde בשרת שלי הן סיפור אחר לגמרי. נראה שבעוד אני וחבריי עסוקים בהשלמת משימות והתקדמות במבוכים, רבים מבני העדר בשרת עסוקים דווקא בלמנוע מאיתנו את האוויר החופשי. בכל מערה ועל כל צוק אפשר למצוא איזה Rogue מוסתר שיצא עליי דווקא כשאני עומד להשלים משימה, ולהסתובב בלי "גב" של חברים במרחק כמה שניות רכיבה זו התאבדות.

      אבל ברצינות? זו קטנוניות. Wrath of the Lich King היא הרחבה מופתית, שכבר עכשיו, עוד לפני שראיתי את התוכן הסופי לרמה 80, שכנעה אותי שהיא שווה את הכסף שהשקעתי בה ואת הזמן שלבטח עוד אשקיע. המבוכים המדהימים, עיצוב האזורים החכם, היכולות החדשות לרמות 71-80 ואפילו ההישגים (א-לה-אקס בוקס) יוצרים חוויה כיפית, זורמת ומאתגרת.

      אני כבר לא יכול לחכות לפגוש את ארת'אס פנים מול פנים ולהסביר לו מקרוב איך עובד Holy Shock. ועכשיו? חזרה ל-Northrend!