בכיה לדורות

"אפריקה היא היבשת השנייה בשטחה ובגודל אוכלוסייתה לאחר אסיה. היבשת משתרעת על שטח של 30,244,050 קמ"ר (כולל האיים הסמוכים לה), המהווים כ-20.4% משטח היבשה של כדור הארץ. באפריקה מתגוררים למעלה מ?900 מיליון תושבים ב-53 מדינות (כולל האיים), המהווים כ-14% מהאוכלוסייה העולמית" -מתוך הערך "אפריקה" בויקיפדיה העברית.

על אף הנתונים האלה, המקום של אפריקה בתרבות משחקי המחשב הוא יחסית זניח, והסיבה לכך היא שאפריקה היא כנראה היבשת הבעייתית ביותר לסיקור במדיום בידורי. לא הרבה ידיעות מבדרות מגיעות אלינו משם, ועל כל אחת שכן אנחנו שומעים על עוד מלחמה או הפיכה צבאית. גם המשחקים שכן בוחרים להשתמש באפריקה כבתפוארה - ומדובר בדרך כלל במשחקי פעולה - עושים זאת בדרך כלל עם כפפות משי, תוך סירוס דיעות פוליטיות והפיכת השלב המתרחש ביבשת לסתם עוד שלב עם משימות שגרתיות.

המפתחים של Far Cry 2 החליטו להיות שונים. את המשחק, שהקשר בינו לבין פאר קריי הראשון הוא אך ורק בשם, הם ביססו כולו במדינה אפריקאית דמיונית (אך מציאותית) שנמצאת על סף מלחמת אזרחים, עם שתי מיליציות שהפסקת האש ביניהן שבירה יותר מדימוי עצמי של כוכבנית צעירה. אל הסיטואציה הזו נזרק השחקן, בתפקיד שכיר חרב (תוכלו לבחור גם בשכיר חרב ישראלי) שמשימתו היא להרוג את "התן" - סוחר נשק אגדי שמספק את כלי המוות לשני הצדדים בסכסוך.

תוך הסתכנות באמירה קלישאתית להחריד, אגיד שהגיבור האמיתי של המשחק כאן הוא לא השחקן, אלא כל מה שסביבו. מפת המשחק מורכבת מחמישים קילומטרים של ג'ונגלים, מדברים, עיירות ושדות עצומים - כל אלה נגישים באמצעות מסכי טעינה קצרים ומעטים שמופיעים אך ורק בקטעי מעבר, לעולם לא בזמן הנהיגה. המפה העצומה הזו, שפתוחה כל כולה עבורכם, מאפשרת לכם לגשת למשימות הלא-באמת-יצירתיות בעשרות דרכים שונות. תוכלו לצלוף באויבים שלכם מרחוק, לירות טיל RPG לתוך שדה העשב היבש ולהצית שריפה כדי לבלבל את האויב ולדחוק אותו אחורה, להתגנב דרך הצמחיה ולהוריד את השומרים אחד-אחד עם מצ'טה או פשוט לדפוק בדלת הקדמית וליישם את כל מה שרמבו לימד אתכם. האפשרויות מוגבלות בעיקר על ידי הדימיון שלכם. כל זה גם נראה ונשמע מדהים. תחלופה של יום ולילה - דבר מגניב בפני עצמו - מספקת ב-Far Cry 2 תאורה משתנה מדהימה לעולם שמלא בתנועות קטנות, צלילים פראיים ומראות מדהימים חדשים בכל צעד שלכם.

גם האנשים שמאכלסים את העולם הזה, ומספקים לכם משימות, הם לא הסטריאוטיפים של דמויות ממשחק פעולה. אף אחד לא באמת טוב או רע, כולם אינטרסנטים שרוצים לנצל אתכם - אם זה למטרות רעות או טובות. אפילו אבי המנזר שמספק לכם תרופות נגד מלריה, דורש מכם בתמורה לסייע לו. ואמנם, גם במקום שכזה ניתן למצוא חברים. אלה יהיו שכירי חרב כמוכם, שיציעו לכם דרכים אלטרנטיביות לבצע את המשימות ולפעמים יצילו אתכם מהתופת רגע לפני המוות. רובם הם דמויות שלא בחרתם בתחילת המשחק, ולכל אחד אישיות משלו.

העלילה הראשית, של הרג "התן", לא משחקת תפקיד משמעותי מדי לאורך מרבית המשחק, והרמזים שאתם מקבלים לגביו באים לא פעם רק לבנות ולהעצים את הדמות שלו, לא לעזור לכם למצוא אותו. כך הופך Far Cry 2 למשחק פחות עלילתי, ויותר חוויתי. 30 השעות של המערכה לשחקן יחיד מספקים חוויה הרבה יותר מעניינת מסתם מרדף אחרי סוחר נשק.

הבעיה היא שהחוויה הזו לא באמת נעימה. בניסיון להפוך את המשחק לריאליסטי ועמוק, שכחו המפתחים שלו כנראה להפוך אותו לכיפי. והוא ממש לא כזה. הבעיה הכי גדולה היא הנסיעות ברכב - כיאה לאזור קרבות, בכל חמש דקות תפגשו מחסום בו אנשים שרוצים להרוג אתכם. כיוון שנסיעה דרך המחסום תגרום, בלא מעט פעמים, למותכם, כבר אחרי כמה ניסיונות כושלים תלמדו שלמחסומים האלה צריך לגשת כמו למיני-משימות, עם התקפה מאורגנת שיכולה לקחת כמה דקות. זה מגניב בפעם הראשונה, אבל מתחיל להיות מייגע מהר מאוד. תוסיפו לכך את העובדה שאי אפשר לשמור בכל מקום, אלא רק בנקודות מסויימות, ותקבלו כמה רגעים מאוד מתסכלים בהם לאחר נסיעה של עשר דקות מישהו הורג אתכם, ואז צריך לעשות את זה שוב.

הריאליזם מתבטא גם בכך שכלי רכב מתקלקלים מאוד מהר. וזאת חצי בעיה, כי את מרבית הכלים תוכלו לתקן בעזרת מנואלת הקסמים, שסיבובה במשך מספר שניות הופך את הרכב לשמיש. הבאסה האמיתית היא שכלי הנשק שלכם נוטים להיתקע, במיוחד אם אספתם אותם מאויבים ולא קניתם בחנות. תפעול מעצור בזמן קרב זו לא חוויה כיפית, אלא מציקה, במיוחד עקב היעדר מערכת ריפוי אוטומטי. במקומה, יש כאן את מד הבריאות הישן והטוב, ומזרקי פלא שמרפאים אתכם. אגב, אם נשארו לכם מספר נמוך של אחוזי בריאות, הם דווקא יחלו לרדת אוטומטית עד שתלחצו על כפתור הריפוי ותראו איך הדמות שלכם מוציאה עם פלאייר כדור מהרגל או חובשת את היד. או, לחלופין, עד שתמותו, וזה יקרה די הרבה.האלמנטים האלה מועברים גם למשחק מרובה משתתפים, שמאפשר ל-16 אנשים להילחם אחד בשני. המצב הזה גם כולל עורך מפות, שמאפשר לכם לבנות שלבים שלמים באמצעות מנוע המשחק המדהים של פאר קריי 2.

אני לא יכול להמליץ על Far Cry 2 לאף אחד בלב שלם. למרות הערך האמנותי הכה-מרשים שלו, החלקים שפוגמים בהנאה ובכיפיות הנם רבים מדי. ברור לי שככה זה היה אמור להיות, אבל הרעיון הזה הוא פגום, לדעתי, כשבכל זאת מדובר במשחק מחשב. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר שכל המשחקים צריכים להיות קלילים, אבל אי אפשר לעשות כותר מתסכל כל כך ואז למשוך בכתפיים ולהגיד שכל זה למען הריאליזם - וזה בדיוק מה שנעשה כאן.