פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הלם ביולוגי

      ביושוק מגיע לפלייסטיישן 3. האם עדיין שווה לשחק בו? דניס ויטצ'בסקי מוטנט אובייקטיביסטי

      יותר משנה עברה מאז שהושק ביושוק למחשב האישי ולאקס-בוקס 360. בשנה הזו הספיק המשחק להפוך לאחד הכותרים המצליחים ביותר על הקונסולה של מיקרוסופט, ולקצור שבחים מכל עבר (אצלנו הוא היה אחד ממשחקי השנה ל-2007).

      לאחר שהסתיימה תקופת הבלעדיות לאקס-בוקס 360, הכריזו בחברת 2K Games שהמשחק לא יפסח גם על קונסולת הפלייסטיישן 3 של סוני. כך, באיחור של שנה, מקבלים בעלי ה-PS3 את אחת היצירות המעניינות ביותר של השנה שעברה. אם אתם תוהים לשניה האם גם אחרי שנה, עם כל ההיצע שלה, שווה לשחק ב-Bioshock – התשובה החד משמעית היא כן. הסיבות לכך? מהן תורכב הביקורת.

      האידיליה ושברה

      גם כעבור שנה אני יכול להגיד שעלילתו של ביושוק היא אחת העלילות הטובות ביותר שקיבלנו במשחק וידאו בדור הקונסולות הזה. היא מנסה – ומצליחה, ברוב המקרים – להציג לכם עולם מורכב שהתחיל כאוטופיה והתדרדר לכאוס שנבע בדיוק מאותן הסיבות בגללן הוקמה Rapture, העיר בה כל העלילה מתנהלת.

      זה מתחיל בתאונת מטוס, שמשאירה את הגיבור – הניצול היחיד, בים ליד מגדלור מסתורי. בתוך המגדלור תמצאו צוללת אישית שלוקחת אתכם לראפצ'ר, עיר מדינה שהוקמה על ידי איש החזון (או פסיכופט) אנדרו ראיין. מטרת העיר הייתה להימלט מהקומוניזם והדמוקרטיה כדי ליצור חברה חדשה, קפיטליסטית גרידא, שמטרתה להוציא מהאדם את הטוב ביותר.

      אבל משהו השתבש בדרך. המצאה של חומר הקרוי ADAM, שמשפר את היכולות האנושיות, גרמה למלחמה על החומר שהפכה חלק גדול מתושבי הקהילה למתים וחרפנה את השאר עד לרמה של אי-אנושיות.

      שדרג את עצמך

      כאמור, כל המשחק מתרחש ב-Rapture, וכל כולו הוא FPS – כותר פעולה מגוף ראשון. יש כאן מעט פאזלים, וחשיפת הסיפור של העיר דורשת מכם למצוא רשמקולים הפזורים ברחבי השלבים, אבל הדגש העיקרי כאן הוא על אקשן והתפעלות.

      מבחינת האקשן – יש לכם לא מעט כלי נשק סטנדרטיים יחסית דוגמת אקדח, שוטגאן ותת מקלע. כמו כן, במהלך המשחק תצברו יכולות מבוססות ADAM כמו הקפאה, שריפה, יכולת לזמן המוני דבורים שיעקצו את האויב ומכות חשמל.

      כמו כן, במהלך המשחק תקנו ותצברו שדרוגים שונים, שיעזרו לכם לשרוד יותר טוב את החיים בעיר התת-קרקעית האלימה. אמנם תוכלו לסחוב את כל כלי הנשק בו זמנית, אבל מספר היכולות והשדרוגים שניתן להחזיק מוגבל, עם אפשרות הרחבה במהלך המשחק.

      מפלצות עם אישיות

      לא רק כלי הנשק והיכולות כאן מגוונות – גם האויבים שלכם ניחנו ביכולות שונות. חלקם רצים אליכם עם אנקולים, חלק אחר מעדיף לירות. אחרים עושים תעלולי הודיני, מופיעים במקומות שונים ויורים בכם כדורי אש. אבל מה שבאמת מרשים, הוא האישיות אותה הכניסו המפתחים לכל הדמויות האלה. הם לא סתם מסתובבים ברחבי השלבים, אלא מנהלים חיים, מתווכחים אחד עם השני ורבים בלי קשר אליכם. כל זה מתוסרט, כמובן, אבל קל מאוד לא לשים לב לתסריט הזה.

      בין הדמויות המאכלסות את Rapture המיוחדות ביותר הן כנראה האחיות הקטנות והאבות הגדולים – זוגות מוזרים של ילדות שאוספות ADAM ויצורים שכל כולם חליפת צלילה מאסיבית. מטרת האבות הגדולים, אחת היא, להגן על הילדות, ואם לא תגעו בהן, הם לא יעשו לכם שום דבר רע. אבל הילדות הן מקור ל-ADAM, בלעדיו יהיה לכם קשה להתקדם במשחק, כך שמדי פעם תצטרכו להרוג את חליפות הצלילה המהלכות ואז לבחור – האם להציל את הילדה ולקבל מעט "חומר", או לקצור אותה ולקבל את כולו. הדבר גם משפיע על סצינת הסיום של המשחק.

      המוות מחוסר עבודה

      קשה לרצוח את הצוללנים, אבל החלטה עיצובית אחת הפכה את זה ללא מאתגר בעליל. ברחבי השלבים פזורים תאי החייאה, והמחיר היחיד של המוות הוא שתתעוררו באחד התאים האלה, עם כל כלי הנשק עליכם.

      היו שהתלוננו על ההחלטה הזו, וקיוו כי בגרסת הפלייסטיישן 3 היא תיעלם, אבל תאי ההחייאה עדיין כאן. אני בעד ההחלטה הזו – היא מאפשרת לכם לא לדאוג למוות ולהתמקד בחקר העולם שנגלה לעיניכם, ובהרכבת הפאזל של היסטוריית העיר.

      טעם רע בסוף

      מהבחינה הויזואלית, לא שמתי לב להבדלים בין גרסת PS3 לבין זו של האקס-בוקס 360. שתיהן נראות נהדר, ומכניסות אתכם לאותה האווירה המאיימת של סביבה עוינת אך מרתקת. בכל רגע תמצאו על המסך כמה פרטים קטנים ומעניינים שירחיבו את העולם של Rapture עבורכם. העולם הזה גם מלא בצלילים, החל מצלילי מים שדולפים מאיזשהו חור בקיר המבנה, ועד לצרחות המאיימות של אויביכם.

      הבעיה הכי גדולה, כנראה, של יצירת המופת הזו, היא שלמרות הישארותם של המראות היפים, בשעה האחרונה של העלילה הולך הנראטיב של המשחק לאיבוד. טוויסטים עלילתיים כאלה ואחרים, ועיצוב שלבים בעייתי, משאירים אתכם עם טעם קצת רע בפה בזמן כתוביות הסיום, אבל זה ממש לא מספיק כדי להרוס את הרושם מהמשחק עצמו.

      כמעט ואין הבדלים. וטוב שכך

      באשר להבדלים מהותיים בין שתי הגרסאות – לא מצאתי כאלה. המשחק הוא אותו משחק, הגרפיקה היא אותה הגרפיקה והסיפור הוא אותו הסיפור. התוספת היחידה בגרסת הפלייסטיישן היא היכולת להוריד תוכן בלעדי, בתשלום כמובן. התוכן הזה הוא "חדרי אתגרים" – מיני שלבים עם אתגר כזה או אחר.

      בהיעדר הבדלים, אין מנוס מהשארת ההמלצה. Bioshock הוא משחק נהדר וקניה כדאית גם שנה לאחר שהושק לראשונה, ואם יש לכם אפילו גרגר של חיבה למשחקי פעולה מגוף ראשון, ומעולם לא שיחקתם בו על המחשב או על האקס-בוקס, אסור לכם לוותר עליו.