סוף לספאם כחול לבן

לפני מספר דקות נכנס לתוקפו סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע גם בתור "חוק דואר זבל". החוק אושר בכנסת ב-27 במאי 2008, כמעט שנתיים אחרי שההצעה הוגשה לכנסת. במילים פשוטות, אוסר החוק על אנשים וגופים לשלוח לכם פרסומות בדואר האלקטרוני, פקס, SMS או מערכת חיוג אוטומטי (השמעת הודעות מוקלטות בטלפון), זאת מבלי שאישרתם להם לעשות זאת. פליירים בתיבת דואר וטלמרקטינג לא נכללים.

יש לחוק כמה יוצאי מהכלל. כדי להיכלל בתוכו חייבת ההודעה להיות מופצת באופן מסחרי כשמטרתה לעודד אתכם לשלם על שירותים או טובין כאלה ואחרים. בקשות לתרומה, תעמולה פוליטית והודעות שרשרת מעצבנות אינן נכללות בחוק, ושולחיהן (ביניהם גם פוליטיקאים שהעבירו את החוק הזה) יכולים לישון בשקט ולהפציץ אותנו במיילים גם היום. בנוסף, מותר למפרסם לשלוח הודעה חד פעמית לבית עסק ולשאול אם הוא מעוניין לקבל הודעות נוספות.

אם אתם מקבלים מהיום הודעה שלא נכללת ביוצאים מהכלל, תוכלו להגיש תביעה אזרחית כנגד המפרסם ולקבל פיצויים של עד 1000 ש"ח לכל הודעה שקיבלתם. במקרה ונרשמתם לרשימת תפוצה ואתם רוצים לצאת ממנה, מחייב החוק את המפרסם לכלול בהודעות כתובת להסרה מרשימה. היה וביקשתם להסירכם והדבר לא נעשה, גם זו עבירה על החוק.

בימים האחרונים הופצצו תיבות המייל והטלפונים הסלולריים שלנו במכתבים והודעות טקסט מארגונים שניסו להתכונן ליום בו אסור יהיה להם לשלוח אלינו תוכן שיווקי. מרבית המכתבים היו דומים: הארגון השולח ביקש מכם רשות להישאר בקשר, ונתן גם אפשרות לצאת מרשימת התפוצה.

כדי לדרבן אתכם להישאר ברשימת התפוצה, הציעו ארגונים רבים מתנות. כך, למשל, רשת מכוני הכושר הולמס פלייס מגרילה מנויים, ואילו באיסתא מגרילים בין הנרשמים לשירות כרטיס טיסה לניו יורק ושבוע בבית מלון. עומר גל, מנהל שיווק באיסתא אינטרנט מברך על כניסת החוק, ואומר שלמרות הפגיעה הצפויה במספר האנשים שמקבלים את הדיוור של החברה, הקהל שאליו יישלחו חומרים יהיה ממוקד ומפולח יותר.

מצדו השני של המתרס נמצאים המפרסמים ואלה שהרוויחו את לחמם בשליחת הדואר השיווקי. עוד בקיץ האחרון ניסה רונן וייס, מנכ"ל המכללה לעסקים, שמטרתה ללמד את בעלי העסקים הקטנים איך לשווק את עצמם, לארגן לובי כדי למנוע את כניסתו של החוק לתוקף, בטענה שהוא יפגע בעשרות אלפי בתי עסק קטנים. לטענתו, רק החברות הגדולות מסוגלות לשלם על התשלום ברדיו ובטלוויזיה, ואילו לעסקים הקטנים אין דרך לשרוד מלבד הפצה של דואר שיווקי.

"המלחמה רק מתחילה, היא לא נגמרת" אמר וייס היום, לאחר שהחוק נכנס לתוקף, ומוסיף כי החקיקה הראתה של-400 אלף עסקים קטנים ויותר ממיליון איש אותם הם מעסיקים אין כיום קול.

כעת מתמקד וייס בשני נושאים: הראשון הוא סדנה שמלמדת בעלי עסקים קטנים איך לשווק את עצמם גם אחרי איסור על דואר זבל, והשני הוא ארגון מחאה מאורגנת. נכון לעכשיו, מונה העצומה שלו 1602 איש. לדבריו, "אם לא נהפוך להיות כוח, ימשיכו לפגוע בעסק הקטן".

מהבחינה המשפטית, אחת הבעיות הגדולות ביותר של החוק היא ההגדרה של "דבר פרסומת", אותו אסור לשלוח ללא רשות. כפי שכותב בבלוג שלו עורך הדין יהונתן קלינגר, "היופי העיקרי בחוק (לעורכי הדין בלבד כנראה) הוא ההגדרה הרפה של 'דבר פרסומת'... והלקונות שלה בנושאים מסוימים כמו מיילים ויראליים."

עו"ד קלינגר מוסיף כי "כעקרון, העובדה שהגדרת 'דבר פרסומת' בחוק דורשת נסיון להוצאת כספים מאדם או רכישת שירותים או מוצרים אומרת את הדבר הבא בעצם: אם העברת מייל שרשרת לחברים בו אתם קוראים להם לסייע בתרומת מח עצם לחולת סרטן, אתם לא ספאמרים, אבל אם העברת מייל שרשרת שקורא לתרום להטסה לחו"ל של אותה חולה, אתם תהיו ספאמרים וחייבים בחוק. כלומר, למרות שהמחוקק ככל הנראה לא התכוון לזה, הוא גם נתן לגיטימציה לכל מצגות החתולים שאנו נקבל בדוא"ל מצד אחד, והפך את אותן פרסומות ובקשות לכסף שמעבירים לנו ללא חוקיות. כלומר, חופש הביטוי התאגידי מוגבל כאן, וחופש הביטוי הפוליטי לא."