בלוגים שמוגים

בעוד שלושה חודשים אנחנו שוב פעם הולכים לבחירות. ההתקדמות הטכנולוגית והניסיון לחקות כל דבר שעובד (ולאו דווקא באמת משפיע במידה מוחלטת) בארצות הברית גורם גם לפוליטיקאים בארץ לגלות את האינטרנט ולשתף את קהל הבוחרים הפוטנציאליים שלהם במה שיש להם לומר. נענע10, שתחתיו פועל אתר ישרא-בלוג, פתח לאחרונה ערוץ בחירות וקורא לפולטיקאים השונים לכתוב בלוגים באתר.

נכון לרגע זה בטבעת הבלוגים של חברי הכנסת והפוליטיקאים בישרא-בלוג ישנם שבעה שמות בלבד. תקראו לי סקפטי, אבל קשה לי מאוד להאמין שנזכה לראות את הבלוגים האלה מתעדכנים בעוד ארבעה חודשים מעכשיו, אם בכלל ימשיכו להתעדכן תדיר בחודשים הקרובים. אני באמת אשמח לטעות בתחזית הזו, כי חשוב לי לדעת מה חברי הכנסת אומרים כאשר האורות של מצלמות התקשורת לא מסנוורים אותם והמיקרופונים של תחנות הרדיו אינם טחובים לפניהם. עם זאת, נראה לי שבשלב הזה, הרוב המכריע של חברי הכנסת אפילו לא באמת מודע למילה "בלוג" ולכוח שיש לה בלהגיע אל הבוחר בצורה ישירה ושונה מכל דבר אחר שהם עשו עד כה בתחום זה.

טוב, לא באמת. לא באופן פיזי האמת, רק בבלוג, ורק לדבריו של אחד מהם – [[שחר אילן]], כתב פרלמנטרי בעיתון הארץ. אילן האשים בבלוג שלו את התקשורת הישראלית בסיקור שיצר תדמית מוטה לחברי הכנסת אשר כביכול נחשבים אוכלי חינם שלא עובדים למען הבוחר ועקב כך עורר דיון בנוגע לסיקור הכנסת. בעקבות חילופי הדברים בתגובות, בין היתר עם [[עמית סגל]], הכתב הפרלמנטרי של חדשות ערוץ 2, החליט אילן להמשיך את הדיון בפוסט נוסף שבו הוא מעלה את סיכום דבריו ואת עמדתו של עמית סגל בתגובה אליו. הפוסט קורא לשאר הכתבים הפרלמנטריים באמצעי התקשורת השונים להצטרף לדיון המתקיים בבלוג.

לפני כשמונה חודשים התחלתי להרגיש שתיבת הדואר האלקטרוני שלי לא מצליחה להתמודד עוד עם העומס. עם כל הכבוד ליכולות הבאמת יוצאות דופן של שירותי הדואר מבוססי הרשת למיניהם בכל הקשור לסינון דואר זבל (בניגוד לביצועים המעליבים למדי של ספקיות האינטרנט בארץ), גם הן הפכו לחסרות אונים מול נחילי הספאם. החלפתי תיבת דואר אלקטרוני ונמנעתי עד כה מלעשות בה שימוש בעת הרשמות לאתרים ובכלל בכל תקשורת שאינה עם בני אדם אמיתיים שאני סומך על כך שלא יספימו לי את התיבה. למעשה, מעולם לא באמת זנחתי את התיבה הישנה שלי, והיא עושה תפקיד נהדר של אמצעי סינון נוסף לדואר זבל.

מהיום בחצות נכנס לתוקפו חוק דואר זבל. אני לא הולך לפרט כאן על החוק עצמו – אם תרצו לקרוא פרטים מלאים אודותיו, תוכלו לעשות זאת בקישורים שלמטה. אני רוצה לדבר דווקא על התחושה שאחזה בי בימים האחרונים (שלכאורה הם גם הימים האחרונים של הררי הספאם הישראלי בתיבת המייל שלי). הרגשתי שאני נתון למתקפה נוראית מצד כל-כך הרבה גורמים שאפילו לא ידעתי שכתובת הדואר שלי נמצאת ברשותם. כולם רוצים להספיק כל-כך הרבה ספאם לפני שמורידים עליהם את השאלטר והם יהיו חשופים לתביעות ללא הוכחת נזק. כולם גם רוצים שאנחנו נמשיך להיות מנויים שלהם, אז הם מבקשים שאאשר את המשך קבלת ההודעות מהם.

אני שותף מלא לתחושת השמחה שמילאה את [[עמית כהן-ברזין]] לאור האפשרות שלא לאשר את המשך קבלת דואר הזבל. יחד עם זאת אני חושש שהחוק הזה לא באמת הולך להצליח בטווח הארוך. כבר היום ההרשמה לשירותי רשת רבים ואתרים רבים עוד יותר כרוכה באישור לקבל דיוור מן האתר ומן השותפים שלו. אתרים שהייתי רשום אליהם עד עכשיו לא יקבלו ממני אישור להמשיך ולהספים אותי, אבל מה עם אתרים חדשים ומה עם כל שירות חדש שהאתרים הללו יציעו לי? ומה עם שיתופי הפעולה שיחלו בין אתרים ובין עסקים שכל מטרתם תהיה לקבל את האישור המיוחל לשלוח לי דואר זבל?

השינוי האמיתי יגיע כאשר ההסכם לקבל דיוור מאתרים יהיו אופציונלי ולא חלק מתנאי השימוש באתר או בשירות. עד אז, אנחנו נמשיך לסבול מכמות גבוהה של דואר זבל לגיטימי שלא נוכל לעשות נגדו דבר. חובה לתת בידי המשתמש את האופציה לבחור בכל הרשמה ולא להתחנן שימשיך לקבל ספאם רק מכיוון שפתאום נכנס חוק חדש שמנסה למנוע כל הספאם הזה.