עולם חדש ומופלא

אנחנו חיים בזמנים מעניינים. טכנולוגיה בידורית - מושג שכמעט ולא היה קיים עד למאה ה-19, התפתחה בשמונה השנים של המאה ה-21 לשיאים מרשימים, והסוף עוד ממש לא נראה באופק. חלק מהצ'ארם של הטכנולוגיה הזו תמיד היה אסקפיזם - הרדיו אפשר לאנשים להרגיש שהם לא לבד כשבעצם אין אף אחד סביבם, הטלוויזיה הביאה לנו את העולם לתוך הסלון ומשחקי המחשב אפשרו לנו לברוח לתוך עולמות אחרים. העניין הוא שגם כשהאפיק נקבע, תמיד יש לאן להתקדם. הסיבה לכך שאני מדבר על זה היא ש-Fallout 3 הוא השיא של הטכנולוגיה האסקפיסטית לשנת 2008 - משחק שיותר מכל מתחריו מאפשר לנו לא רק לברוח לעולם אחר, אלא להאמין שזה מקום אמיתי.

שני משחקי Fallout הראשונים, שהושקו ב-1997 ו-1998 הציגו לנו עולם פוסט-אפוקליפטי אפל, אך עם זאת משעשע, שהתקיים בייקום מקביל בו מלחמה גרעינית החריבה את העולם. אם שיחקתם בהם, הדבר הראשון אותו אתם צריכים להבין הוא שפולאאוט 3 הוא מוצר שונה מאוד, של חברה שונה מאוד מ-Black Isle ז"ל. הוא אמנם מתרחש באותו עולם, וכולל חלק מהמאפיינים של קודמיו, אבל זה לא המשך ישיר. זו גם הסיבה לכך שאלה מכם שלא שיחקו במשחק הראשון והשני בסדרה, לא צריכים לוותר על זה הנוכחי - את כל המידע אותו תצטרכו, תקבלו במהלך המשחק הזה. אתם לא צריכים לדעת שום דבר מראש. אגב המפתחים החדשים, קוראים להם Bethesda ואולי שמעתם עליהם אחרי שיצרו סדרה קטנה בשם Elder Scrolls. האחרון שבהם - Oblivion, היה דווקא לא רע, כך אומרים. וברצינות, מדובר באחת החברות החשובות בתחום משחקי התפקידים היום. התוצאה בהתאם.

השעה הראשונה של Fallout 3 תראה לכם את אחת הדרכים המרשימות ביותר ליצירת דמות במשחק תפקידים, שמשלבת גם היסטוריה של העולם בו המשחק מתרחש. זה מתחיל ברגע הלידה של הדמות, ממשיך דרך השנים הראשונות בחייו ומסתיים ברגע בו המשחק עצמו מתחיל והדמות שלכם יוצאת מהבונקר בו גדלה לעולם הגדול. זהו רגע מסחרר, משכר ממש, ומאוד מפחיד. הסיבה לכך היא שאין כאן לינאריות - כל העולם העצום של המשחק, שכולל את חורבותיה של וושינגטון יחד עם כמה מהפרברים שלה, פתוח בפניכם. אתם יכולים ללכת ישר לעיירה הקרובה אליכם, אבל באותה המידה תוכלו גם לפנות לכיוון השני ולחקור את העולם.

ויש המון דברים אותם ניתן לחקור. הנוף של השממה הפוסט-אפוקליפטית אולי חום-אפור ברובו, אבל בכל דקה של הליכה נגלים לעיניכם מראות שונים: בתים הרוסים, ישובים קטנים, חנויות נטושות וחורבות של מקומות מוכרים כמו הפנטגון. את כל אלה מאכלסים אנשים (ובערך-אנשים), בעלי אישיות ייחודית. חלקם יתקפו אתכם, חלק אחר יבקש מכם לבצע עבורם משימות, אחרים כלל יתעלמו מקיומכם ויסרבו לדבר איתכם. באחד מהאזורים של המפה תוכלו למצוא כלב שיוכל ללוות אתכם במשימות ולעזור לכם, אבל מציאתו היא עניין שלכם, הוא לא חלק מהעלילה ואם כבר מצאתם אותו והוא מת, אין דרך להחזירו לחיים.

כל שניה במשחק הזה מעוצבת ומסוגננת כדי להשרות עליכם אווירה של אבדון, עם שביבים של תקווה ושמחה. זו אחת הסיבות להיותו של המשחק מוצלח כל כך, התחושות אותן הוא מעביר חזקות הרבה מעבר לכותרי תפקידים אחרים, והחיבור של השחקן - שלכם, לעולם המשחק, הרבה יותר מלא.

דבר נוסף שעוזר לכם להרגיש שייכים ב-Fallout 3 הוא ריבוי הדרכים בהן תוכלו לבחור בדרך לסוף המשחק. רבים ממשחקי התפקידים מאפשרים לכם להיות "טובים" או "רעים", אבל כאן יש גם את כל השטח האפור שבין שני המושגים האלה. לחלק גדול מהמשימות יש מספר אפשרויות גישה, ולא תמיד תבינו כבר בהתחלה מהו הדבר הכי "טוב" או הכי "רע" לעשות.

מבחינת המשחקיות עצמה, Fallout 3 הוא משחק שמשלב כמה וכמה סגנונות. תוכלו לצפות על הדמות במבט של גוף שלישי, אבל הרבה יותר נוח לשחק בו מגוף ראשון. במבט ראשון, הוא עלול להיראות כמו כותר פעולה רגיל, אבל זה רושם מטעה - יש כאן אמנם אפשרות לבצע את כל הקרבות בזמן אמת, תוך הטלת קוביות מאחורי הקלעים, אבל אם תעשו זאת, ההישרדות שלכם לא מובטחת כלל. מה שאנשי Bethesda עשו זה לשלב את המנגנון הזה עם VATS - מערכת קרב מוכרת יותר לשחקני פולאאוט. בלחיצה על כפתור, הזמן נעצר והאויב שלכם מוצג כאוסף של איברים אותם ניתן לטווח, כשליד כל איבר רואים את הסיכוי לפגוע בו. שימוש במערכת הזו דורש נקודות שמתמלאות כשמפשירים את הזמן, וכך תמצאו את עצמכם משלבים בין קרב מיידי לבין קרב אסטרטגי. זה עובד נהדר, והפעולות אותן תבצעו ב-VATS תוצגנה בהילוך איטי סינמטי מרשים שלא משעמם גם אחרי 10-20 שעות משחק.

סממן נוסף של משחקי תפקידים הוא עלייה בשלבים. על כל משימה או הרג של אויב תקבלו נקודות, וכשתגיעו לרמה חדשה תוכלו לשפר את היכולות שלכם במספר תחומים - החל מיכולת השכנוע ועד למיומנות עם כלי נשק גדולים, שתפתחנה עבורכם אפשרויות משחק נוספות. כמו כן, בכל רמה חדשה תוכלו לבחור בונוס מיוחד שיקל על מסעותיכם ברחבי עולם המשחק. אלה יצירתיים, מועילים ומאפשרים לכם התאמה אישית טובה יותר של הדמות. המערכות האלה, יחד עם המון גישות החדשות אותן הן פותחות, הופכות את Fallout 3 למשחק שבו לא מספיק לשחק פעם אחת.

בגרסת פלייסטיישן 3 של המשחק, בה שיחקתי, מיושמת מערכת שליטה קלה ואינטואיטיבית, שהופכת את ההתעסקות בציוד הרב לקלילה. כמו כן, היכולת של הקונסולה מאפשרות רמה גרפית מהגבוהות שראיתי במשחק פלייסטיישן. כמעט ואין כאן מסכי טעינה, ואלה שקיימים לא מופיעים ברחבי המפה אלא רק במעבר לאזורים סגורים ומאזור לאזור. גם שם, הם קצרים מאוד - 5-10 שניות לכל מסך. משחק בגודל כזה לא יכול להיות נטול באגים, אבל אלה - להפתעתי הרבה - מינימליים מאוד. כמו כן, אמנם אחרי 15 שעות פעולת החיפוש בארונות, פחים וכספות הופכת למייגעת, אבל זה משהו שקיים בכל משחק תפקידים, וגילוי 100 פקקי בקבוקים (המטבע הסחיר של המשחק) בארון חצי הרוס אשר נמצא באמצע שום מקום, עדיין משמח.

הגיע הזמן לסיים את הביקורת, ועדיין לא כתבתי בפירוט על המון אלמנטים המגניבים שיש ב-Fallout 3, החל מההומור היבש ועד לבחירה המוצלחת של הסגנון הויזואלי שכאילו-נתקע בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מצד שני, אם הייתי מדבר על הכל, היה יוצא לי ספר. וזה בדיוק מה שכל כך טוב ב-Fallout 3 - אחד המשחקים הטובים ביותר בהם שיחקתי על פלייסטיישן 3 - הוא לא רק מבטיח עולם חדש ומופלא, אלא גם מקיים.