תלונות מקוונות

כבכל שבוע, נתאספנו כאן היום כדי להתעצבן על טמטום ורשעות ברשת. זה משחרר, זה כיף, וזה טוב לבריאות. או משהו. השבוע יש לנו שני סיפורים שונים מאד על שני סטודנטים הולנדים ועל שתי חברות אינטרנט ענקיות.

מי שקורא את הטורים שלי בקביעות כלשהי ודאי שם לב לכך שבסכסוך בין מפרי זכויות יוצרים ברשת (פיראטים) לבעלי הזכויות, אני נוטה לחשוב שההתנהגות הברוטלית של חברות המדיה היא עוולה גדולה יותר מהפרת זכויות היוצרים של הפירטים. אבל לפעמים המטוטלת נוטה גם לכיוון השני, ולאחרונה היה מאורע שאילץ אותי לנקוט עמדה הפוכה. זה התחיל בכך שהופיע תוסף לפיירפוקס שהוסיף לעמודים באמזון קישור "הורידו בחינם", שהובילו לדף ההורדה של אותם התכנים ב-PirateBay – האתר הגדול ביותר של הורדות בטכנולוגיית ביטורנט. זה היה מעט מעצבן, כי מדובר בשימוש בחנות לצורכי פירטיות, אבל זה גם לא היה עד כדי כך מעניין: מי שראה את הקישורים האלה הם אנשים שהורידו את התוסף. הקישורים לא הופיעו בדפדפנים של גולשים תמימים. תכלס, זה היה אמצעי למציאת תוכן פירטי תוך שימוש במנגנוני החיפוש וההמלצות היעילים של אמזון. מסריח, אבל לא נורא.

אמזון שיגרו את עורכי הדין שלהם והביאו להורדת האתר ממנו ניתן היה להוריד את התוסף. שוב, התנהגות סבירה ודי בלתי נמנעת.

ואז הגיע החלק המעצבן. שני הסטודנטים העלו לאתר הצהרה שמדובר ב"פרודיה אמנותית", שנוצרה במסגרת לימודיהם באקדמיית וילם דה קונינג ברוטרדם. לטענתם, הם "הופתעו" מהתגובה לפרויקט, והם סבורים שערך הפרויקט טמון בתגובות האלה, שכן זהו - ואני לא צוחק - "פסל חברתי מוכן של תרבות משתמשי האינטרנט בימינו".

נעזוב לרגע את הפלצנות. הם סטודנטים לתואר שני בעיצוב מדיה. אם הם לא היו מסוגלים לפלצנות, סביר להניח שהיו מכשילים אותם. אבל... איפה כאן הפרודיה? איפה כאן האמנות? בכך שיצרתם קישור בין שניים מהאתרים הגדולים ביותר לצריכת מדיה באינטרנט ואנשים הגיבו לזה? זה משול לדחיפת אנשים ברחוב, ואמירת "זאת לא היתה אלימות, זאת היתה אמנות". וכן, אני יודע שהיו כבר מיצגים אמנותיים כאלה. אם שני הסטודנטים דנן הופתעו מהתגובה, הם אדיוטים. אבל הם הרי לא הופתעו מהתגובה. זאת הייתה פרובוקציה מכוונת שהביאה בדיוק את התגובה לה ציפו.

פייסבוק וגוגל השיקו בסוף השבוע את Google Friend Connect ו-Facebook Connect, ובכך עשו את הצעד המשמעותי ביותר בקמפיין מתמשך שתוצאתו האידיאלית מבחינתן היא חלוקת האינטרנט לשניים. כפי שכתבתי עם ההשקה, מדובר באמצעי לקשר את רשימת החברים ומנגנון התגובות של אתרים לאחת משתי רשתות: זו של פייסבוק וזו של גוגל. שתי הגישות שונות במגוון אופנים, אבל לשתיהן מטרה אחת: להפוך את עמוד הפרופיל האישי של הגולשים באחת משתי החברות לעמוד הפרופיל שלהם לרשת כולה. או, ליתר דיוק, עמוד הפרופיל שלהן לחצי מהרשת שלא נמצא בשותפות עם הרשת השניה.

בעבור בעלי אתרים, כפי שצוין בבלוג ReadWriteWeb, זה משול לשאלה שלקוחות היו נשאלים לפני שנים כשהלכו לקנות וידאו: בטא או VHS. יש כאן שני פורמטים מתחרים שאינם תואמים זה את זה, ובעלי אתרים צריכים לבחור. בעבור גולשים, הפיצול הזה פוגם משמעותית ביתרון המשמעותי של היוזמות בעבורם: הפיכת הרשת לחברתית וחסכון בצורך להירשם לאתרים על מנת להשתתף ולהגיב.

טוב היו עושות החברות לו היו מניחות בצד את היריבות המרה ביניהן ומשתפות פעולה באופן שנותן לגולשים את החופש להחליט היכן יהיה מרכז הפעילות של הרשת החברתית שלהם: בעמוד הפרופיל שלהם בגוגל או בזה בפייסבוק.