עצוב בקבר

בהגיען של בנות ישראל לגיל 12, חוגגות הן בת מצווה ונחשבות לבוגרות מבחינת הדת. מהגיל הזה, מוטלות עליהן כל החובות והזכויות הדתיות, ואין הדת מחשיבה אותן לילדות. לארה קרופט אמנם לא יהודייה, אבל כשהגיעה לגיל 12 (המשחק הראשון בסדרה יצא ב-1996), מן הראוי היה שתתבגר. ב-Tomb Raider: Underworld אנחנו רואים סממנים של הבגרות הזו, אבל לא הייתי קורא לה ולסדרה בה היא משתתפת בוגרת. איכשהו, מצליחה שודדת הקברים המופלאה להתעלם מהקדמה שסביבה, ולהישאר נאמנה לחזון המקורי – והלא באמת עדכני – של הסדרה בה היא כוכבת הראשית.

Tomb Raider Underworld הוא המשחק השלישי מאז שהושקה הסדרה מחדש עם Legend, זאת לאחר ש-Angel of Darkness הנוראי כמעט וקבר אותה סופית. בזמנו שיבחתי את לג'נד הן בזכות היותם של השלבים מעוצבים יותר טוב מבעבר, ממשק משתמש נוח, גרפיקה מרשימה וליהוקה של קיילי הייבס ("מרגלים") לתפקיד הקול של לארה קרופט.

הייבס אמנם מדבבת את לארה גם במשחק הנוכחי, והגרפיקה עודנה אדקווטית לתקופה, אבל את כל שאר השיפורים החלו המפתחים ב-Crystal Dynamics לבטל, זאת למרות שהם היו אלה שהכניסו אותם מלכתחילה.

מה שמתקבל, כתוצאה מכך, הוא משחק טומב ריידר כמו בימים הישנים והטובים. רק שהם לא באמת היו טובים. תגידו ברוכים הבאים לשלבים עצומים בהם אתם מאבדים את עצמכם ולא יודעים מה לעשות; תהיות על אודות האפשרות של קפיצה מסויימת או היותה בלתי-אפשרית בכוונה; הזזה איטית להחריד של ארגזים ומצלמה שלא תמיד עוזרת.

החלק המעצבן ביותר בכל ה"חידושים" האלה הוא, כנראה, עיצוב השלבים. עיצובם, איך לומר, פשוט מחריד. יש אמנם הבדלים בין שלב לשלב, אבל בתוך השלב יהיה לכם קשה להבדיל בין חדר לחדר. כמו כן, אותן הקפיצות הספק-אפשריות חוזרות כאן ובגדול, כשחלק לא מבוטל מהזמן מושקע בתהייה על אודות הדרך הנכונה לקפוץ ממקום למקום.

אל לנו גם לשכוח את התמנון העצום בשלב הראשון, ששוכב לו בבריכת מים רדודים כשבדיוק מעל ראשו יש, אמממ, משהו שנראה כמו נברשת אבל עם קוצים גדולים בצד החיצוני. המטרה היא, כמובן, להפיל את האמממ-נברשת(?) על התמנון באמצעות שחרור שתי השרשראות שמחזיקות אותה, אבל בחייכם, מה לעזאזל הייצור העצום הזה עושה שם ולמה מעל לראשו יש אמממ-נברשת(?) קוצנית? זו לא רק התעללות בחיות, אלא גם עיצוב מטומטם של שלב.

עלילה אף פעם לא הייתה הצד החזק של טומב ריידר, ואם אתם מתמצאים קצת בהיסטוריה של העולם העתיק היא גם בדרך כלל מעליבה. Tomb Raider: Underworld הוא לא יוצא דופן בקטע הזה. הפעם לארה מנסה להגיע לאבלון באמצעות הפטיש של ת'ור כדי למצוא את אמה שנעלמה בפורטל מסתורי אי אז בתחילת Legend. בדרך היא פוגשת מעט חברים והרבה אויבים, כשבראשם ההיא המעצבנת עם הכנפיים מהמשחק הראשון בסדרה, שהפעם מצליחה להיות אף יותר טרחנית וחסרת מעוף (למרות הכנפיים) מאי פעם.

לפחות העלילה הזו לוקחת אותנו למקומות שונים בעולם, החל מעיר תת-מימית (הזו עם התמנון) ועד למקסיקו. בחלק מהשלבים האלה, תיעזר לארה גם באופנוע שלה, שדווקא יכול להיחשב לאחד החלקים הטובים במשחק. שלבי האופנוע מהירים יותר, ובסופו של דבר גם מהנים יותר, מהשלבים הרגילים.

אם קשה לתסכל אתכם, ואתם איכשהו מתגעגעים למשחקי ה-Tomb Raider הראשונים, Underworld הוא רכישה משתלמת עבורכם. הגרפיקה שלו טובה, חלק מהמנגנונים שופרו והבעיות תאפשרנה לכם למחות דמעות של נוסטלגיה.

אם, לעומת זאת, אין בכם שמץ של רצון לחזור על החוויות ההן, ומה שאתם רוצים הוא משחק פלטפורמה טוב – צר לי לאכזב אתכם, אבל לארה קרופט החדשה רק תגרום לכם לבכות, ולא מאושר.