סיכום 2008 במשחקים

בימים האחרונים הואשמתי בכך שאיבדתי את אהבתי למשחקים, זאת בעקבות קטילתם של כמה מהמשחקים המוערכים שלהשנה – Far Cry 2, Mirror's Edge ו-Prince of Persia. אילו ההאשמה הזו הייתה מגיעה לפני כמה חודשים, רוב הסיכויים הם שלא הייתי חושב על כך יותר מדי, כי אני יודע שאני עדיין אוהב לשחק, אבל הקרבה למועד סיכום השנה גרמה לי לחשוב. כאמור, האגו שלי וההיכרות המאוד-קרובה שלי עם עצמי מונעים ממני לחשוב שאני הוא האשם ברושם הזה. האפשרות השנייה היא שהכותרים עצמם אשמים, והיא זו שהובילה אותי למסקנה שהשנה הזו הייתה נהדרת לתעשיית המשחקים.

חכו, אל תלכו, אני לא שיכור, התיזה הזו מעוגנת במציאות הפרטית שלי, ותיכף אסביר לכם על מה אני מדבר. אבל קודם, בואו ונכיר את הנפשות הפעולות. אלו הם Mirror's Edge (חדשני, לא כיף), Far Cry 2 (חדשני, לא כיף) ו-Prince of Persia (חדשני, לא מאתגר) – שלושה משחקים שעומדים בחודו של תהליך העובר על תעשיית המשחקים. לתהליך הזה, כנראה שכבר הבנתם, קוראים חדשנות.

שלושת המשחקים האלה, שלושתם עם תקציב הפקה גבוה ותמיכה של חברות ענק, ניסו להמציא משהו מחדש. פאר קריי הלך לכיוון הריאליזם והמסר, מירור'ס אדג' שבר את הנוסחה של משחקי פעולה והנסיך הפרסי היה יותר וידאו-ארט ממשחק. כאמור, אלו הן רק שלוש דוגמאות – לא חסרים משחקים נוספים שניסו לחדש ב-2008. ראינו השנה יותר חדשנות מבשנה הקודמת, ובטח שיותר מבזו שלפניה.

אחת הסיבות לכך היא ההתבגרות של משחקים כמדיום, ויציאתם האיטית מההגדרה הפרימיטיבית של בידור ילדותי. הדוגמאות הבולטות לניסיונות כאלה משנים קודמות, בייחוד משנות ה-90 (Grim Fandango ו-Planescape Torment, למשל), הפכו כבר לקלאסיקות, אבל אחת הסיבות לכך הייתה שהם היו איים של בגרות בשממה.

הסיבה השניה היא הגעתן לגיל המצוות של קונסולות הדור השביעי. המפתחים מתחילים להבין סוף סוף כיצד צריך לפתח לקונסולות האלה, והיעילות הזו יוצרת משחקים טובים יותר. הדוגמה השחוקה ביותר, אך עם זאת האפקטיבית ביותר לקביעה הזו, היא הופעתו של God of War 2, שהצליח להפיק את מה שהוא כנראה המיטב הגרפי מפלייסטיישן 2, רק 7 שנים לאחר שזו הגיע למדפים.

עכשיו מה שנשאר זה לחכות ל-2009. בשנה הזו, אני מקווה, נראה את החדשנות משתלבת עם דבר לא פחות חשוב – הכיף. אין לי ספק ש-Mirror's Edge 2 (ויהיה כזה, גם בזה אין לי ספק) ינסה ליצור תערובת טובה יותר של משחקיות חדשנית עם היעדר תסכול, ו-Prince of Persia 2 לא יסתפק בלהראות לנו נופים יפים, את זה עשה המשחק הראשון.

אם מדברים על חדשנות בסיכום שנה, אי אפשר להתעלם מה-Wii של נינטנדו, בטח לא באופן בו החברה מתעלמת מקיומה של מדינת ישראל על המפה. הקונסולה לה רבים ציפו כישלון מכרה ב-2008, זאת על פי נתוני Vgchartz, יותר מ-24 וחצי מיליון עותקים. כדי להשוות, באותה התקופה נמכרו כ-10 וחצי מיליון אקס-בוקס 360 וכ-10 מיליון מכשירי פלייסטיישן 3.

הווי ממשיכה לנסוק, כשבדרך היא הופכת את משחקי הוידאו לנגישים עבור אנשים שלא התעניינו בכלל בתחום עד כה. במקביל, ממשיכה חברת נינטנדו כל הזמן לחדש, והשנה היה זה Wii Fit – משחק שפותח עבור אביזר שנראה ומתנהג כמו משקל אלקטרוני, אבל את המידע הוא מעביר לא אליכם אלא אל הקונסולה. המכשיר הזה הוא המשך הגיוני של אסטרטגיית "קונסולת הכושר" – שאומצה על ידי נינטנדו ברגע שאנשים עלו על זה שאפשר להתעמל דרך משחקים, ולפני מספר שבועות גם EA הצטרפה לחגיגה והכריזה על משחק כושר משלה.

בזמנו, ניבא בכיר בתעשיית המשחקים כי ה-Wii תהיה הקונסולה האחרונה של נינטנדו, ולאחר שאף אחד לא יקנה אותה, החברה תסגר. עכשיו, בשלהי 2008, המשפט הזה נראה מאוד רחוק מהמציאות. הווי אמנם כבר לא הקונסולה הזולה בדור הזה – חבילה בסיסית של אקס-בוקס 360 עולה פחות, אבל היא חדשנית ופשוטה. וזה, כפי ש-2008 הראתה לנו, הוא מתכון להצלחה. לא "המתכון", כי אפשר להצליח גם בעזרת פנייה לקהל יותר סטנדרטי של תעשיית המשחקים, אבל ככל שגיימינג יהפוך לבילוי יותר ויותר מיינסטרימי, כך נראה פחות ופחות אנשים שצועקים כי מדובר במכונות שמשחיתות את הנפש הקולקטיבית של הנוער.

אי אפשר לסכם שנה בלי להתייחס גם לפלטפורמות משחקים לא ייעודיות, כמו המחשב האישי והאייפון. בתחום משחקי המחשב, שאת גסיסתו – לפחות מבחינת משחקי פעולה וספורט – מנבאים רבים מאוד במשך זמן רב מאוד, העולם כמנהגו נוהג. יצרני כותרי פעולה גדולים מתעלמים מהפלטפורמה הזו, בדרך כלל, וגם במשחקי מרוצים המצב בכי רע, אבל בכל הקשור לכותרי אסטרטגיה ותפקידים, בייחוד משחקי תפקידים המוניים, המחשב הוא עדיין ברירת המחדל. החדשנות בתחום הזה מגיעה מכיוון רשת האינטרנט, בדמות משחקי דפדפן גדולים ומורכבים יחסית שהוכרזו השנה. בשנה הבאה הם יגיעו אלינו, ואז נוכל לראות אם באמת אפשר לשחק באטלפילד ודום בדפדפן.

האינטרנט גם הופך לפלטפורמת הפצה מרכזית עבור משחקי מחשב, חדשים וישנים כאחד. רק לפני מספר ימים חתמו ב-EA על הסכם הפצה עם השירות המקוון Steam. חנויות המשחקים מאבדות מקסמן כשאפשר לקנות כותר בלי לקום מהכסא, ולהתחיל לשחק בו חצי שעה אחרי הקניה. וזה לא שיש שם רק משחקים חדשים – גם נבירה בארגזי המוזלים יכולה להתבצע כיום דרך Steam או שירותים דומים.

ז'אנר נוסף שאמנם החל מזמן, אבל תפס תאוצה רק השנה, הוא משחקים אפיזודיים – כותרים שמחולקים לפרקים קצרים אשר מגיעים בכל שבוע או חודש. ההפצה הדיגיטלית עליה כתבתי בפסקה הקודמת הפכה את הפצת המשחקים האלה לפעולה קלה, ואנשים הראו נכונות לשלם סכומים נמוכים בכל חודש על מוצר שלא נגמר.

קניות מקוונות מובילות אותנו גם לאייפון ואייפוד טאץ' – מכשירי מולטימדיה של אפל, אשר זכו השנה לחנות תוכנות בה כל אחד יכול להעלות אפליקציות ולתמחר אותן כרצונו, לאחר אישור של אפל כמובן. מפתחי משחקים התנפלו על הפלטפורמה הזו, ושחקנים לא נשארו חייבים. גם הם התנפלו על החנות, וקנו את המשחקים. בהתחלה היו אלה כותרי ארקייד פשוטים, אבל בחודשים האחרונים התחלנו לקבל גם משחקים מורכבים יותר, כמו Aurora Feint – משחק פשוט בבסיסו אך עם עטיפה של כותר תפקידים המוני. מאוד מסקרן אותי מה יצליחו לעשות המפתחים לפלטפורמה הזו בשנה הבאה, והאם ה-DS של נינטנדו (אה, יש לה גרסה חדשה, היא לא מגניבה בעליל) וה-PSP (אה, יש לה גרסה חדשה, היא לא מגניבה בעליל) צריכות להתחיל לדאוג.

כאמור, הייתה זו שנה טובה, במיוחד אם מסתכלים על ההשלכות ארוכות הטווח של מה שראינו בה. אמנם לפעמים המפתחים שכחו קצת שאנחנו צריכים גם ליהנות, אבל אלו הם כאבי לידה של תעשיה בוגרת יותר, מעניינת יותר ובסופו של דבר גם כזו שמוציאה מוצרים טובים יותר, ואותה – יש לקוות – נראה כבר ב-2009.