לפני אי אילו שנים, הסתכלתי בקנאה על האנשים הבודדים אותם ראיתי בבתי קפה כשהם לוגמים את המשקה החם וכותבים משהו על המחשב הנייד שלהם. לכמה מיחידי הסגולה הזו היה גם טלפון קטן יחסית לפחות אם משווים אותו ללבנים שהיו אצל אנשים אחרים.
כבר בסוף שנה שעברה המצב היה שונה בכל בית קפה תל-אביבי ניתן היה למצוא אדם-שניים-שניים עשר אנשים עם לפטופ. אבל אז הגיעה הקטגוריה ששינתה את הכל. מעבד ה-Silverthorne של אינטל, הידוע בשמו Atom, פתח את הדלת למחשבי נטבוק. כתבנו עליהם המון בחודשים האחרונים, אבל אם פספסתם, הנה הסבר קצר.
נטבוק (Netbook) הוא שם שניתן למחשבים קטנים שמיועדים ליישומי רשת ומשרד. רוב רובה של הקטגוריה הזו נע על ציר גודל המסך שבין 7 ל-10 אינץ', ומשקל שלעיתים רחוקות מאוד עולה על קילו וחצי. עד לפני כמה שנים, מחשבים אולטרה-ניידים ואולטרה-קלים שכאלה הגיעו עם תג מחיר שגרם לאנשים מהמעמד הבינוני-נמוך להזיל דמעה ולאנשים מהמעמד הבינוני-גבוה לנשוך את השפתיים. אבל הנטבוקים, בזכות המעבד הזול והחומרה הפשוטה, היו זולים יחסית, בטווח של 2000-3000 ¤ בארץ ו-350-600 דולר בחו"ל.
שנת הנטבוק
הנטבוק המפורסם הראשון היא ה-Asus EEE בגודל 7 אינץ' שהושק באוקטובר 2007. הפופולאריות שלו הייתה מרשימה, אבל כל מי שעבד איתו יכול להעיד על המקלדת הצפופה והמסך הבאמת-קטנטן.
שנת 2008 הביאה עמה את הדור השני של הנטבוקים, שפותח על ידי אנשים שכבר היו למודי ניסיון וראו יותר טוב את הצרכים והרצונות של השוק. הדגם הבולט בדור הזה, שכנראה יכול להיות גם מחשב השנה שלי, הוא MSI Wind נטבוק עם מסך בגודל 10 אינץ' וחשוב מזה מקלדת מרווחת כמעט כמו אלה של הלפטופים הגדולים. אם ב-EEE האצבעות שלי, ושל רבים אחרים, הסתבכו כל הזמן, ב-Wind הצלחתי לכתוב בלי להסתכל על המקלדת.
המחיר הנמוך של הנטבוקים הפך אותם למועמדים מתאימים לתפקיד המחשב המשני בבית כזה שאיתו אפשר לצאת לפגישות או למשרד, והמשבר הכלכלי שפקד אותנו גרם ללא מעט אנשים להחליט לקנות נטבוק כמחשב ביתי ראשי.
הממשק לא משתנה
גם אם יוצאים מהנישה הזו, רואים שתעשיית המחשבים התקדמה השנה. כמו תמיד, המעבדים מהירים יותר, מקלות הזכרון כוללים יותר נפח, כרטיסי המסך מציגים גרפיקה טובה יותר והמאווררים שקטים יותר (החלק הכי חשוב, אולי). אבל זה קורה בכל שנה, אין בכך משהו מיוחד.
גם בתחום האביזרים הנלווים אף חידוש משמעותי לא תפס עדיין את השוק. מקלדת מקשי ה-OLED של חברת Art Lebedev הרוסית קיבלה, אמנם, ביקורות טובות, אבל מחירה הגבוה מנע ממנה להפוך למוצר המוני, וממשקי שליטה באמצעות מחשבות שהוצגו עדיין אינם יישימים בשוק הצרכני.
מגמה שכן ראינו היא לעצב את המחשבים בהתאמה יותר גבוהה לשימושים שלהם. מחשבי גיימינג חזקים אמנם עדיין מגיעים באריזה גדולה עם מאווררים ענקיים וספק כח חזק, אבל מחשבי עבודה פשוטים כבר לא צריכים להיות גדולים. ה-Studio Hybrid של Dell, למשל, הוא פתרון מעוצב לאנשים שצריכים מחשב פשוט לשימושים ביתיים.
היו שאמרו כי השנה יהפכו מחשבי ה-HTPC מחשבים סלוניים עם דגש על וידאו ומדיה למוצרים המוניים, אבל זה לא קרה. הסיבה לכך היא שמעטים מאוד באמת צריכים מחשב בסלון. מה שאנשים רוצים, הוא גישה לתוכן שיש בדרך כלל על המחשב גם מהסלון, ולשימושים האלה אפשר להשתמש במזרימי מדיה ביתיים או קונסולות משחק מהדור השביעי (למעט ה-Wii, שהינו הרבה יותר מכשיר משחקים ממכונת מולטימדיה).
ומה בעתיד?
המחשבה שלא עוזבת אותי בשנה-שנתיים האחרונות היא הצורך של אנשים במחשב שולחני "כללי" לא כזה שמיועד במיוחד למשחקים, תכנות או עריכת וידאו. התרגלנו, נכון, אבל העולם שועט קדימה. רבות מהתוכנות שנמצאות אצלנו על המחשב כיום זמינות גם כיישומי רשת, ומחשבי "ענן" שהוצגו השנה אולי יחלחלו לתודעת הציבור בשנה-שנתיים הקרובות. אלו אינם מחשבים במלוא מובן המילה, אלא קופסאות זעירות עם מעבדים מאוד פשוטים שמתפקדות כמסופי אינטרנט. רבים מאלה שמשתמשים במחשבים אישיים יכולים לעבוד בלי בעיה גם עם מחשבי הענן.
מה שראינו השנה בתחום הזה הוא רק ניצנים של התחלה, אבל אולי זו תהיה המהפכה של השנים הבאות. ואולי לא, מעולם לא החשבתי עצמי כטוב בתחזיות. אחרי הכל, אני חזיתי לפני כמה שנים שבזוקה צודקים, ועד גיל 21 אגיע לירח. טעות, טעות.