פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טיסה ממוחשבת

      בנסיעה של 27 שעות לארצות הברית גילה דניס ויטצ'בסקי לא מעט על חשמל ואינטרנט בנסיעות. והוא משתף

      אנחנו קצת סוטים אל תוך תחום הבלוגריות במדריך הזה, אבל לפעמים, כשהחיים נותנים לכך לימונים, כדאי לנסות ולהפיק מהם חשמל (לא לימונדה, מה פתאום לימונדה?!). ואני קיבלתי מהחיים לפני מספר ימים טיסה לסן פרנסיסקו – 27 שעות בשדות תעופה ומטוסים, שלימדו אותי כמה דברים על טיסות לארה"ב ומחשבים ניידים.

      חשמל

      לא משנה איזה מחשב נייד לקחתם אתכם, רוב הסיכויים הם שהסוללה שלו תתרוקן לאחר 5-6 שעות לכל היותר. נכון, תמיד יש אפשרות לקחת סוללה משנית, אבל לפעמים אין בכך צורך. הסיבה לכך היא שבמטוסים של חברות רבות מותקנים היום שקעי חשמל לא רק במחלקה ראשונה ומחלקת עסקים, אלא גם במחלקת תיירים. אם סוכן הנסיעות נותן לכם את האפשרות של קביעת מושב בטיסה, כדאי לבדוק באתר של חברת תעופה איפה במטוס שלכם יש שקע חשמלי.

      אם בכסא בו אתם יושבים יש שקע, השמחה רבה. אבל במקרים רבים זו שמחה מוקדמת. נכון לעכשיו, יש שלושה סוגים שונים של שקעים שנמצאים בשימוש בחברות התעופה השונות. הראשון שבהם הוא שקע AC (זרם חליפי רגיל), שיכול להיות במתח 110 או 220 וולט, וצורתו כצורת השקע הנפוץ במדינה בה ממוקמת חברת התעופה. אם אין לכם תקע מתאים, כדאי שתנסו לשאול או לקנות אחד לפני הטיסה, כי בנמלי תעופה יש בדרך כלל רק ערכות שלמות של מתאמים או מתאמי-על עם ראשים מתחלפים, שעולים לא מעט כסף.

      השקע השני והשלישי הם יותר בעייתיים. אלו הם שקעי DC (זרם ישיר). הראשון שבהם נראה בדיוק כמו שקע המצת באוטו, ולהתחבר אליו ניתן עם מתאם מיוחד של יצרן הלפטופ שלכם (כמעט לכל יצרן יש מתאם טיסה) או עם מתאם אוניברסלי שיכלול אפשרות להוציא את החשמל לשקע פשוט או לקצוות מתחלפים שמתחברים למכשירים שונים.

      שקע ה-DC השלישי הוא שקע Empower, שנמצא בשימוש בכמה וכמה חברות תעופה (יונייטד, דלטה, בריטיש, USAirways ועוד). גם הוא מצריך מתאם מיוחד, כשבדרך כלל מתאם Empower מגיע גם עם מתאם משל עצמו עבור שקעי מצת רגילים. בנמלי תעופה בהם הייתי, היו – משום מה – רק מתאמי אמפוור יקרים להחריד (130 דולר), כך שאולי כדאי לרכוש אחד כזה מראש ברשת, אם חשמל בטיסה מספיק חשוב עבורכם.

      הערת צד: הידעתם? ברבות מטיסות פנים בארצות הברית לא מגישים לכם אוכל גם אם הטיסה ארוכה. תוכלו לקנות מנה אבל היא תהיה יקרה ולא ממש טעימה.

      אינטרנט

      במדינה הקטנה שלנו, לא ממש קשה למצוא אינטרנט אלחוטי חינמי במקומות ציבוריים. בתי קפה, מזללות, חוות של חיות אזוטריות – כמעט בכל מקום יש לפחות רשת זמינה אחת. ברגע בו אתם חוצים את הגבולות של המדינה, במיוחד אם אתם טסים לארה"ב, כדאי לשכוח מהרעיון של אינטרנט אלחוטי חינם.

      לא זכור לי נמל תעופה אירופאי או אמריקאי בו הייתה לי גישה חופשית לאינטרנט. עם ארה"ב זו בעיה כללית, אין כאן כמעט רשתות פתוחות, ואלה שכן קיימות בדרך כלל מובילות לדפים בהם תתבקשו להכניס פרטי אשראי ולשלם על הגלישה. אפילו במקדונלדס וסטארבקס זה המצב כיום.

      מה שכן, בזמן האחרון החלו חברות תעופה אמריקאיות להציע אינטרנט אלחוטי בחלק מהטיסות. חברת Gogo מציעה אינטרנט אלחוטי בכמה מהטיסות של חברות American Airlines, Virgin America ו-Delta, כשבקרוב גם Air Canada תצטרף. כל זה, כמובן, לא חינמי – 13 דולרים עולה השימוש למשך הטיסה, אבל בטיסות ארוכות כמו ניו-יורק – סן פרנסיסקו זה יכול להיות מאוד משתלם, בייחוד אם יש לכם אפשרות להטעין את הלפטופ תוך כדי טיסה. מהירות האינטרנט האלחוטי קפצה בהתאם למספר המשתמשים, אבל באף חלק מהטיסה לא ירדה אל מתחת לגבול הסביר, שהוגדר אצלי כיכולת להזרים אודיו מ-Last.fm ולגלוש בו זמנית באתרים אחרים. בסך הכל, אני חושב שזו רכישה מאוד כדאית בטיסות ארוכות, בייחוד כי היא מאפשרת לכם להתלהב במסנג'ר ופייסבוק מכך שאתם גולשים בגובה 10 קילומטרים.

      הערת צד: הידעתם? הסרטים שאתם רואים במטוס צונזרו כדי להתאים גם לילדים שיושבים לידכם. הנפגע העיקרי? בארני מ"איך פגשתי את אמא". מחקו לו את רוב השורות .