לאור הלחימה הממשית בדרום נרשמת לאחרונה גם התגייסות משני עברי המתרס אל שורות הגייס הבינארי האקרים שביום-יום יכולים להיות ידידותיים צובעים את המקלדות בצבעי הסוואה וחובשים כובעים אפורים (L0pht כבוד..), אם לא שחורים. למהלך זה ישנן כמה השלכות, חלקן טריוויאליות וחלקן נוגעות בעובי הקורה של חיים בעידן המידע.
הפעילות האקטיביסטית לא מוגבלת לעת מלחמה, וגם בעיתות שלום יש לה גוון פוליטי ואידאולוגי חזק מאד. האקרים עם תודעה שוחרת שלום התקיפו עוד ב-89' את מוקדי המחקר הגרעיניים בשילוב של און-ליין גרפיטי (Youve been WANKED) ושבירת מחסומים ממשלתיים כבדים.
{רק להבהרה: אין כאן "חשיפת סודות ההאק". לא אעליב אנשי קוד של ממש בציטוט חלקי ומטעה של ראשי תיבות מגניבים באנגלית. השורה התחתונה: המגרש הוא דיגיטאלי, והקוד מגיע לכל מקום. ממש.}
עוד בוואלה!
מלחמת חננה בחננה מול קול השפיות
אף אחד לא נהנה כשפולשים לפורום שלו עם הודעות סרק, וזריקה מפורומים על התבטאויות לא נאותות היא חלק מקוד ההתנהגות של תושבי הכפר הגלובאלי. אבל כשהדרום בוער, הפלישה חורגת אל תחום הזעם הפטריוטי של עם בו כל ילד שלישי רוצה להיות האנאלייזר 2.0 לפחות. הודעות נלהבות ליציאה אל הקרב - "גם מי שלא בעניין יכול לעזור רק תורידו את הבוט הזה ותתקינו, לתפארת מדינת ישראל" , דוחקות בכל מי שטובת תושבי הדרום בנפשו לעשות משהו (גם אם לא ברור מה זה) שייכנס בסב-סבם של אתרי החיזבאללה משמרות המהפיכה ותנועת הנוער של החמאס. כנגד, לא מאחרת לבוא האזהרה השפויה שלא להפוך לרובוט בשירות האינטרסים הנלוזים של אנשי המדון האמיתיים, שרוצים לנצל את תמימות הגולש הפשוט ולנצל כל הקשה לטובת גוגל-יודע-מה.
אבל יש צד יותר ממשי מאשר גאווה לאומית והנפת דגלים (או תמונות של פשעי מלחמה) בכל אתר ואתר. לעומת הלוחמה הדיגיטאלית הממשית, הפלת אתרים היא בליגה של שבירת חלונות ופינצ'ור מכוניות חונות.
אפוקליפסה או גרפיטי דיגיטלי?
איינשטיין אמר שהוא לא יודע כיצד תילחם מלחמת העולם השלישית, אך הרביעית תתנהל עם מקלות. כמה אירוני: אפשר ואמצעי הלחימה הנעלם הזה נמצא בקוטב הטכנולוגי ההופכי: המידע הדיגיטאלי. הוא שדה הקרב, כלי הנשק והאוכלוסייה הנפגעת בבת אחת. והכל live on youtube.
כבר עידן ועידנים (משהו כמו סוף שנות השמונים. של המאה ה20) היוותה הפריצה אל מערכות מוגנות סדין אדום עבור מערכות הממשל והאבטחה בכל העולם. זריקות הפינגים והפגזות הספאמים של אינתיפאדה מקוונת מבשרות את המלחמה האמיתית, האפוקליפטית. לדעה זו יש שותפים מוזרים - משוחרי הקונספירציה הפרנואידים ביותר ועד למנהלי הביורוקרטיה הממשלתית בחדרים מוארי ניאון מתחת לאדמה. טוב, בדרך כלל הם חושדים אלה באלה. חזון מערכי תקשורת חשמל וביוב המתמוטטים מככבים בסרטים פופולאריים רבים (hackers, live free or die hard), אבל גם בדו"חות ממשלתיים והערכות מצב של צבאות.
הפחד הגדול הוא מפני התעוורות דיגיטאלית, איבוד אמצעי החישה הטכנולוגיים שהחברה המערבית מתפקדת איתם. שבץ אלקטרוני בגזע המוח של המחשוב האזרחי והצבאי מדיר שינה מעיני (באמת!). עם זאת כדאי לזכור: גם מערכות הניטור המקיפות ביותר של האח הגדול יכולות ליפול תחת הנטל, ולפספס מטוסים במסלול אל מרכז סחר עולמי. סנוורים של עודף של מידע מסוכנים לא פחות.
אז הרשות כמובן נתונה לזלזל במה שעושים אנשים הרכונים מול מסכים מרצדים בירוק, או לדאוג- לדאוג מאד. על כל פנים מה שקורה חשוב לדעתי דווקא בהקשר הרחב יותר של טכנולוגיה וחברה.
עוד בוואלה!
מאבק בעידן האינפורמציה
אנחנו חיים בעידן האינפורמציה, וזו לא רק סיסמא. מידע הוא מזמן לא רק אמצעי עבורנו; הזיהוי בין המדיום למסר הלא הוא עתיק יומין (המאה ה20 כבר אמרנו? מישהו אמר סימולקרה?).
הממשי הולך וחומק בין אצבעותינו, כך שאפשר להיכנס למלחמות היום בלי מגע ממשי עם השטח, גם אם זכרו להוריד את הכיסוי מהמשקפת. הגדרת מטרות ממשית משמעותה כאן משהו שלא יכול להתקבל אפילו בהדמיית המחשב המושלמת ביותר. אין כאן ביקורת על התנהלות ממשל כזו או אחרת. אני לא יודע איך לעשות את העבודה של המנהיגים טוב יותר מהם - אבל היי, זה רק אני. זו רק הבחנה שאנחנו בחשיפת יתר לדיווחים מהשטח, ובו-זמנית לא קולטים מה באמת קורה שם, ולמה.
לגבי ספאמינג פטריוטי והשלכותיו על הלחימה: במידה ומדובר במשחק אנחנו לוקחים אותו ברצינות רבה מדי; במידה וזהו עניין ממשי ורציני באמת, הרי שחסרה מודעות למציאות עצמה, מעבר לתיווך.