הבנה זה לחלשים

ב?ע?ת ב?ש?ק ו?ש?ל?י פ?ח?ז?ר,
ב?א?פ?ס?י ח?ק ס?ב?סו?, מ?ק?דו?,
או? א?ז ח?ל?כ?ן ה?י?ה נ?מ?ז?ר,
ו?מ?ת?י ע?ר?ן כ?ר?דו?.

כך תרגם אהרון אמיר את הבית הראשון של Jabberwocky – אחד משירי הנונסנס המפורסמים בעולם, אשר התפרסם כחלק מ"מבעד למראה" של לואיס קרול. כיוון שמרבית המילים בשיר הזה הומצאו, אי אפשר להבין אותן (למעט בית אחד שדווקא כן שמקבל פירוש בספר), אבל אפשר להבין את האווירה הכללית – עליזות-על.

כך גם לוקורוקו 2 – המשך לכותר PSP מ-2006 שמגיע גם הוא לקונסולה הניידת, מלא בעליזות-על ומתיקות שמצריכה אינסולין, כל זה כשהוא בלתי-מובן בעליל. מדובר ביצירה סוריאליסטית מהתחלה ועד הסוף, היא אמנם מושתתת על עקרונות שאנחנו מכירים: ייצורים חמודים חיים בבתים חמודים, צריך להגיע מנקודה A ל-B כדי לסיים שלב וכדאי גם לאסוף דברים באמצע כדי לקבל שדרוגים כאלה ואחרים, אבל הבשר ששמו על השלד הזה לא דומה לסטייק, וגם לא להמבורגר (מטאפורית, כן?), אלא יותר לגושים עסיסיים בצבע טורקיז ששרים ביפנית ורוטטים משמחה. באופן מוזר, הם גם טעימים להפליא.

ברמה בסיסית מאוד, מדובר בכותר פלטפורמה דו מימדי בו יצור צוהל מקפץ לו בעליצות. אפשרות האינטראקציה שלכם מורכבות, בעיקר, מיכולת לגרום לו לקפוץ, ומהטיית העולם בו הוא עולץ שמאלה וימינה באמצעות כפתורי הכתף של ה-PSP. כמו כן, ברחבי השלבים פזורים להם פרחים אדומים, ואכילתם מגדילה את היצור שלכם, זאת תוך מתן האפשרות לחלק אותו למספר תאים קטנים יותר.

העולם בו הייצור שלכם מקפץ בנוי מלא-מעט שלבים שונים, כל אחד מהם ייחודי, צבעוני ומשעשע בדרכו. בכולם יש פאזלים לא מתוחכמים, אזורים סודיים וייצורים שונים ומשונים – חלקם חברותיים ואחרים מרושעים.

כל זה היה גם בלוקורוקו הראשון. החידושים בחלק השני, מעבר לשלבים החדשים, הם במיני-משחקים השונים שיש כאן. ראשית כל, כמעט בכל שלב תמצאו כעת מיני-משחקי קצב וזמן. שנית, יש כאן גם שלבי משחק ייעודיים עם אתגרים, וגם הבית של ייצורי המוי-מוי (גם הם חמודים) הפך כיפי יותר, כי עכשיו תוכלו לבנות אותו מחדש ולאבזר אותו בעזרת דברים שתמצאו ברחבי השלבים.

כמו כן, גם השלבים עצמם השתדרגו, והפכו למגוונים יותר. יש כאן שלבים שמתרחשים מתחת למים, שלבי ג'ונגל, שלבים בהם הגיבורים נמצאים בתוך שריון מיוחד ושלל תוספות קטנות אחרות. אך אין כל זה אומר שצריך לשחק בלוקורוקו המקורי כדי להבין משהו עלילתי – לא משנה אם שיחקתם בו או לא, לא תבינו כלום, וככה זה כנראה אמור להיות.

רמת הקושי של Locoroco 2 בדרך כלל נמוכה, אלא אם אתם באמת רוצים לאסוף את כל מה שנמצא ברחבי השלבים – במקרה הזה תצטרכו באמת לשלוט היטב בגיבורנו. הבעיה הגדולה היא שלפעמים גם אם אתם לא סוטים מהדרך הראשית, מציב הכותר בפניכם מכשולים מעצבנים להחריד, שלא נראים קשים אבל מתבררים כמתסכלים מאוד. במקרה כזה, טוב תעשו אם תכבו את ה-PSP לכמה דקות, תרגעו ותנסו שוב.

אבל חוץ מהרגעים המעטים האלה, מדובר באחד המשחקים הכיפיים ביותר שהושקו ל-PSP, ובהמשך מאוד ראוי לקודמו. אם אתם לא מתביישים להיראות בציבור כשאתם משחקים בכותר שנראה ילדותי ומלא במוזיקה יפנית מתקתקה, טוב תעשו אם תקנו את Locoroco 2 – הוא יגרום לכם לחייך.