פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עוולות מקוונות

      היקום מאלץ את דידי חנוך לחזור על עצמו, ושוב לצלוף בתעשיית המוזיקה ובמצנזרים. וגם בחברה שניסתה לקנות ביקורת

      יש נושאים עליהם נראה שאני כותב כמעט כל שבוע. זה לא נכון, אבל ככה זה נראה לפעמים. שניים מהבולטים מביניהם הוא חוסר היכולת המתמשך של תעשיית המוזיקה להסתגל בהצלחה לעולם הדיגיטלי וחוסר היכולת של פוליטיקאים להימנע מנסיונות נואלים לצנזר את הרשת. והשבוע, אני נאלץ לחזור לשניהם. בנוסף, חברת בלקין מנסה לקנות ביקורות טובות

      בתחילת כל שנה, חובבי טכנולוגיה יכולים לצפות לכמה ארועים קבועים. תערוכות CES ומקוורלד, נתוני מכירות מפלצתיים של ה-Wii, וכמובן גם דו"ח ההיסטריה השנתי של תעשיית המוזיקה. ספציפית, הדו"ח של IFPI, הפדרציה הבינלאומית של התעשייה הפונוגרפית (תעשיית המוזיקה) - איגוד הגג של חברות התקליטים.

      השנה נאלץ האיגוד להיזהר בעריכת הדו"ח. גם מכיוון שבעבר נמצאו "אי דיוקים" בדוחות שלו, וגם מכיוון שבימים בהן המניות בשפל, צריך גם להבליט את הצדדים החיוביים. אם יצעקו יותר מדי ש"השמיים נופלים", המשקיעים עלולים עוד להאמין. ואז אנא הן באות?

      לכן, ניתן למצוא בדו"ח אחד את הטענה ש-95 מהמוזיקה הדיגיטלית מורדת באופן פירטי לצד הטענה שמכירות המוזיקה הדיגיטלית עלו ב-25 אחוז.

      בדו"ח ניתן למצוא ציטוטים מאמנים המבכים את הפירטיות, אך לא תמצאו בו מילה על הניסויים המוצלחים להפליא של ניין אינץ' ניילס במתן מוזיקה חינם למעריצים.

      וכמובן, הדו"ח מתמקד יותר מכל בזירה החדשה של המאבק. לאחר שנכשלו בנסיון לגרום לאנשים להפסיק להוריד באמצעות תביעות, החליטו חברות המוזיקה שמי שצריך לתקן את המודל העסקי השבור שלהן הוא ספקיות האינטרנט וממשלות. אלה אמורות לשמש כעת כשוטר החדש, ולנתק משתמשים לאחר שתי אזהרות. כפי שנכתב כאן בעבר, הניתוקים האלה יתבצעו ללא הוכחה בבית משפט שהאדם המנותק אכן שיתף קבצים או הוריד קבצים באופן לא חוקי.

      אני חוזר לקריאה הותיקה לחברות המוזיקה: תלמדו להרוויח כסף מהמצב הקיים. יש אינספור דרכים לעשות זאת, כפי שהוכיחו אמנים גדולים כקטנים, מרדיוהד עד ג'ונתן קולטון.

      כתבנו בעבר על כך שאוסטרליה עושה צעדים מרשימים בדרך להפיכתה לאירן הדיגיטלית. כזכור, ספקיות האינטרנט האוסטרליות בחרו לשתף פעולה עם הרעיון מתוך מטרה מוצהרת להראות שהוא לא עובד. והוא אכן לא עובד. החומה האוסטרלית נפרצה זמן קצר לאחר שהוקמה.

      אבל מתגלות השלכות חדשות של החוק החדש. מסתבר שעל מנת לחסום את האינטרנט, צריך להוציא כסף. ומאין יבוא הכסף? ובכן, מכיוון שהתירוץ לצנזורה הוא הגנה על ילדים, הרי שניתן לקחת את הכסף ממקומות אחרים שקשורים לאותה המטרה.

      אתר Inquisitr מדווח ש-1.86 מיליון דולרים שהיו אמורים להיות מוקצים לצוות חקירת הניצול המיני של ילדים באוסטרליה הועברו לתקציב של מיזם הצנזורה. כפי שדנקאן ריילי באינקויזיטר מציין, זה לא נראה כמו הרבה כסף, אבל מדובר בצוות עם תקציב מצומצם ממילא. וכעת, מסתבר, אין להם כסף לחקור את כל הפדופילים עליהם הם יודעים.

      ברכות לממשלת אוסטרליה. לא רק שחסמתם את הרשת בפני אזרחים רגילים, חסימה שכל נער וילד באוסטרליה כבר יודעים לפרוץ, גם דאגתם לכך שילדיכם יהיו חשופים בפני הסכנה שאף צנזורה לא יכולה להגן מפניה: פדופילים ברשת. שאפו.

      הסיפור הזה צריך להזכיר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים: צנזורה של הרשת היא רעיון רע. לא רק שהיא לא עובדת, היא גם גורמת נזק. ולא תמיד אפשר לדעת מה יהיה הנזק מראש.

      חברת בלקין, הידועה בעיקר כיצרנית מוצרים משלימים לאייפוד, מייצרת גם נתבים, שוק בו רוב החברות אפורות מאד. מייקל בייארד, אחד מאנשי השיווק של החברה עלה על רעיון "מבריק" לקידום מוצריה. בייארד העלה הודעה באתר Mechanical Turk של אמזון, בו ניתן לשכור אנשים לבצע מיקרו-משימות ברשת. בהודעה, הוא הציע 65 סנט לכל פסקת ביקורת חיובית על נתבי בלקין באתרי מכירות.

      כפי שניתן היה לצפות, הם נתפסו. ארלן פרסה מבלוג The Daily Background גלש באתר, מצא את המודעה, ופרסם את קיומה בבלוגו. הידיעה שלו פורסמה באתר CrunchGear, ומשם הגיעה פחות או יותר לכל האינטרנט.

      CrunchGear פנו גם לבלקין עצמה וזכו לתגובה הבאה מנשיא החברה: "סליחה. לא ידענו. העפנו את המודעה ואנחנו דואגים להסרת הביקורות הקנויות מהאתרים". לדברי החברה, מדובר היה בצעד שבייארד עשה על דעת עצמו, מבלי ליידע איש.

      בהחלט ניתן לקוות שזאת אכן האמת. אבל גם אם לא, ניתן לנחש שהלקח נלמד. בלקין לא תחזור על הטעות הזאת בעתיד הקרוב. ניתן גם לקוות שאין איש שיווק בחברה אחרת שאומר עכשיו "היי, זה רעיון נהדר. רק צריך להסוות את עקבותיי טוב יותר!"