הסיפור של Killzone 2 התחיל ברגל שמאל. ולא סתם רגל, רגל עם הרבה איפור. לפני שלוש וחצי שנים, בתערוכת E3 2005 הוצג לו סרטון מדהים שלטענת אחד מבכירי סוני הראה איך המשחק נראה. מספר ימים לאחר מכן בחברה כבר הודו כי לא דובר בסרטון משחקיות, אלא בהדגמת וידאו לאיך שהמשחק ייראה על הפלייסטיישן 3 קונסולה שהושקה רק כשנה וחצי מאוחר יותר.
לפני מספר ימים, קיבלתי לידיי דיסק PS3 עם הכיתוב הבא: Killzone 2 Pre Production. מדובר בגרסת לא סופית, מתחילת דצמבר. זה חשוב כי המשחק עצמו צפוי להגיע למדפים רק בסוף פברואר, כך שאי אפשר לכתוב ביקורת בהסתמך על הגרסה הזו, שלאחריה עוד היה למפתחים מ-Guerrilla Games זמן לשנות ולשפץ. מה שכן אפשר לעשות, זה להביא לכם את הרשמים הראשונים שלי מהמערכה לשחקן יחיד, שנמצאת כאן במלואה.
זיהוי עיניים אדומות
לא קשה להבין ש-Killzone 2 הוא כותר המשך. קדמו לו שני משחקים: Killzone שהושק ב-2004 לפלייסטיישן 2, ו-Killzone: Liberation לקונסולת ה-PSP מ-2006. אם לא שיחקתם בהם - ורוב הסיכויים הם שאכן לא שיחקתם בהם כי אף אחד מהם לא היה להיט בקנה מידה של היילו או טקן אל חשש, כל מה שאתם צריכים לדעת זה שהטובים נראים כמו בני אדם והרעים נראים כמו נאצים עתידניים עם עיניים אדומות.
העלילה עצמה עוקבת אחרי פלישה של כוחות האור הבין-כוכביים לכוכב הלכת הלגאן (Helghan) לאחר שמנהיגיו גנבו באחד המשחקים הקודמים פצצות אטום ובאופן כללי לא היו מנומסים. קל להבין איך זה קורה: ברור שכל מי שחי מספיק זמן על כוכב לכת עם שם כמו הלגאן, כשהוא משתייך לגזע ההלגייסט (נשמע הכי נאצי בעולם), עתיד לפתח עיניים אדומות והיעדר נימוסין. ככה זה, המעמד מחייב.
בתוך הפלישה הזאת אנו מתמקדים בצוות אחד של ארבעה חיילים מצ'ואיסטים ובלתי נסבלים, בעלי רפרטואר ורבלי שבעיקר כולל ירידה על אמהות של חבריהם ויבבות כאב. השפוי מביניהם הוא גם הגיבור שלנעליו נכנס לאורך המשחק תומס שבצ'נקו, רק שהם משום מה מבטאים את זה סבצ'נקו וקוראים לו בשם החיבה סב.
הראיתם איזה יופי?
לאחר שסיימתי את המערכה לשחקן יחיד בגרסת המשחק הנוכחית, אני יכול להגיד שמה שהראו ב-2005 אולי היה רמאות, אבל המשחק עצמו מצליח להיות אפילו יותר יפה מהסרטון ההוא. הגרפיקה ורמת הפירוט של קילזון 2 מצליחים להרשים כבר מהרגע הראשון. הלגאן , כצפוי לכוכב לכת נאצי ברמות שאילו גבלס היה חושב עליהן הוא היה נכנס למיטה בתנוחה עוברית ובוכה כל הלילה, מורכב בעיקר מאזורים אפלוליים וחצי-הרוסים, בהם כדברי החמישיה הקאמרית מאחורי כל עיקול אורבת סכנה.
מרבית המשחק תציב אתכם בחזית של מיני-מלחמות. אתם מתקדמים כמה מטרים, תופסים מחסה ורוצחים עוד גל של חיילי הלגאסט. ברגעים הרעים של המשחק, הדינמיקה הזו מייגעת, אבל ברגעיה הטובים היא גורמת לכם להילחץ ולפחד על חייכם. ויש הרבה יותר רגעים טובים מרעים.
כיוון שאתם פועלים כחלק מחיל פלישה בכלל וכחלק מצוות בפרט, ברוב הזמן יהיו סביבכם עוד חיילים. אלה טובים בעיקר כדי למשוך אש ולתת לכם לאגף את האויב, אם כי לחברי הצוות שלכם יש מדי פעם הברקות. התקווה שלי היא ששיפור האינטליגנציה המלאכותית היא אחד הדברים עליהם העבודה לא הסתיימה עוד, ושבמשחק הסופי היא תהיה טובה יותר. זה מתייחס בעיקר לכוחותינו, כי הספייס-נאצים דווקא מאוד טובים בלאגף, לתפוס מחסה, לזוז מקו האש שלכם ולזרוק עליכם רימונים ברגע הכי לא נכון. מבחינתכם, כמובן.
לא לזוז
כלי הנשק עליהם אתם מסתמכים במלחמה הזו כוללים את הארסנל הרגיל של רובי סער, תת-מקלעים, רימונים, משגרי טילים ורובי צלפים, אך מדי פעם יוצא לכם גם לנהוג בטנק, לאייש עמדות מקלע או תותחי נ"מ ואפילו לנהוג ברובוט ענקי מהלך. כל אלה מספקים הפוגה מבורכת משגרת הלחימה, ונותנים לכם את התחושה הנפלאה של עליונות בשדה הקרב.
דבר מעניין נוסף הוא השימוש במנגנוני זיהוי ההטיה של בקר ה-Sixaxis. רובה הצלפים, למשל, יהיה הרבה יותר מדוייק אם תחזיקו את הבקר באופן יציב. כמו כן, פעולות כמו חימוש מטענים או סיבוב ברזים נעשות באמצעות סיבוב הבקר עצמו. זה מאוד גימיקי, אבל די חביב ולא מציק כמו השימוש המנדטורי שעשו משחקים אחרים בתכונה הזו.
בקרוב אצלכם?
מאוד נהניתי מ-Killzone 2 בגרסתו הנוכחית. אמנם לא יצא לי לשחק כלל במשחק מרובה משתתפים, ובמערכה לשחקן יחיד עדיין ישנם כמה באגים, אבל דרכם עדיין אפשר לראות משחק פעולה מרשים מאוד לפלייסטיישן 3. בעוד מספר שבועות, הוא צפוי להגיע אלינו בגרסתו הסופית, ואז נוכל כבר לבקר אותו כמו שצריך. בינתיים, רק רצינו שתדעו: יש למה לצפות.