משחקים מוכרים יותר מסרטים

השבוע הזה התחיל בצורה מדכאת למדי. אני לא מדבר רק על השפעת שמתעופפת לה ברחבי ישראל ומפילה אנשים תוך יצירת רצון עז לבכות ולפצוח במעשי אלימות רנדומאליים כנגד פנדות חמודות. מה שבאמת מדכא אותי הוא Fallout 3, שהיה משחק השנה של וואלה!TECH.

גרסת המשחק שנמצאת ברשותי היא זו המתאימה לקונסולת הפלייסטיישן 3 של סוני, והגרסה הזו מעצבנת אותי השבוע. הסיבה לכך שהחל מהיום היא נחותה. היום מושקת לה חבילת ההרחבה הראשונה למשחק, שניתנת לקנייה והורדה עבור האקס-בוקס 360 והמחשב האישי, אך לא עבור גרסת ה PS3. ואני ממש רוצה לשחק בחבילה הזו, שעולה 10 דולרים ומוסיפה משימה היסטורית.

מה שעוד יותר מעצבן הוא השינוי שעתיד להגיע לגרסות ה-X360 וה-PC במרץ, כשתצא חבילת ההרחבה השלישית. יחד איתה, תתווסף גם האפשרות להמשיך ולשחק לאחר סיום העלילה הראשית – דבר שאי אפשר לעשות כיום. האפשרות הזו, כך נודע לבלוג ה-Multiplayer של MTV, לא תגיע גם היא לפלייסטיישן 3.

הסכמי הבלעדיות עליהם חותמות יצרניות החומרה עם חברות המשחקים הם לא דבר חדש, אבל יש משהו מאוד לא מנומס בכך שגם תיקון של טעות עבר – ואי-היכולת לטייל ברחבי עולם המשחק לאחר סיום העלילה היא בהחלט טעות – הוא בלעדי לפלטפורמה כלשהי. וזו גם אחת הצרות של יכולת עדכון משחקי קונסולה לאחר שהושקו באמצעות טלאים, שאמנם מאפשרת לתקן באגים אך גם נותנת למפתחים את האפשרות להפוך גרסה אחת לנחותה כבר אחרי שאנשים קנו אותה, בלי הצורך להודיע להם על היותה נחותה על גבי האריזה.

לא מהיום אנחנו יודעים שמשחקים הם מוצר מבוקש, תרתי משמע. מדי יום, אנשים רבים נכנסים לחנויות רבות ומבקשים משחקים רבים. והתוצאה, על פי הנתונים של חברת Media Control Gfk International, היא שבשנת 2008 מכירות המשחקים ברחבי העולם הסתכמו ב-32 מיליארד דולרים.

מרשים, לא? מאוד מרשים, יש שיאמרו. אבל כדי להפוך את הרושם לטוב עוד יותר, מביאים בחברה את נתוני מכירת סרטי ה-DVD והבלו-ריי. כשמשלבים אותם, מקבלים את הנתון הבא: 29 מיליארד דולרים.

וכך, על פי נתונים של חברה גדולה ונחשבת בתחום מחקרי השוק, עקפו לראשונה מכירות המשחקים את מכירות הסרטים. צריכים לזכור שרבים מהמשחקים החדשים עולים הרבה יותר מסרטים חדשים, ולא מדובר בנצחון מספרי, אלא בכזה הכלכלי. אבל גם הוא מאוד משמעותי לתעשייה, שעוד לפני כמה שנים נחשבה למשהו נישאתי שפונה לצעירים בלבד.

בדרום קוריאה יש המון משחקים שלא מגיעים לעולם המערבי, כמו גם הרבה שיטות פרסום ששמורות רק לקמפיינים בתוך המדינה האסיאתית. כמו מה, למשל? ובכן, כמו אנשים בתלבושות נאציות (רק בלי חולצות) שצועדים ברחוב הומה בסיאול ומצדיעים במוהל יד כדי לפרסם משחק פעולה המוני עם נאצים.

כמעט כל מי שדיווח על זה, כתב גם על כך שזה מזעזע, וגרוע מכך - אנשים בסיאול שועשעו ובאו להצטלם עם החבורה. אני דווקא משועשע. למה, בעצם, אי אפשר להשתמש בדמויות של נאצים כדי למכור מוצר? כי הם היו מרושעים? בחלקים גדולים מהעולם זה קשה כי הכנסתם לתוך פרסומת מעוררת אצל אנשים אליהם הקמפיין מכוון רגשות שנאה וזו בדרך כלל לא מטרה של פרסומת, אבל אם בדרום-קוריאה רוצים להשתמש בדמויות האלה לקמפיין פנימי, בכיף שיהיה להם.