ריפלקס למתחילים

בשלב כלשהו בחיים של כל צלם חובב – ואני לא מדבר כאן על אנשים שלמדו אי פעם צילום אלא על אנשים שאוהבים לצלם דברים עם מצלמת הסלולר או המצלמה הקומפקטית והפשוטה שלהם – מגיע הרגע בו הם תוהים אם להתקדם למצלמת ריפלקס דיגיטלית. המצלמות האלה, שידועות בשם DSLR, נותנות לצלם הרבה יותר אפשרויות, ביניהן היכולת להחליף עדשות ולקבוע באופן ידני כל פרמטר של התמונה.

מעבר למחירן הגבוה, מצלמות ה-DSLR מאיימות גם מבחינה פסיכולוגית. צילום הופך מתהליך של לחיצה על כפתור לדבר שדורש לא מעט חשיבה. כתוצאה מכך, היכולת להאשים את המצלמה או העדשה בתמונה גרועה מצטמצמת מאוד, והצלם נאלץ ללמוד להאשים את עצמו.


.

ה-EOS 1000D של קנון הוא הדגם הראשון בסדרה חדשה של מצלמות DSLR מבית החברה – אחת משתי ממשיכות דרכה של ה-400D הותיקה יחסית. ממשיכת הדרך השניה היא ה-450D המתקדמת יותר, ואילו ה-EOS 1000D היא הזולה והפשוטה שבמצלמות ה-DSLR העדכניות של החברה.

מבחינת המפרט, מדובר במצלמה עם כ-10.1 מגה-פיקסל אפקטיביים, שמשתמשת בחיישן CMOS של 22.2x14.8 מילימטרים. למצלמה יחס צילוםרגיל של 3:2, מעבד תמונה DIGIC III, ושבע נקודות מיקוד אוטומטי. כמו כן, זוהי אחת המצלמות היחידות בקטגוריית המחיר הזו עם פונקציית ה-LiveView שמאפשרת לכם להשתמש במסך של המצלמה כדי לראות מה העדשה קולטת – פונקציה מאוד נפוצה במצלמות עם עדשה קבועה, אבל נדירה יחסית במצלמות DSLR.


.

איכות הבניה של ה-1000D תואמת את הסטנדרטים של קנון. קצת חבל שהתקמצנו כאן על ציפוי גומי שמאפשר אחיזה יותר טובה, אבל גם ציפוי הפלסטיק המחוספס שיש בדגם הזה עושה את העבודה בצורה טובה למדי.

במצלמות פשוטות, מפריעה לי העובדה שכל הכפתורים והמתגים נמצאים בצד ימין, מה שהופך את השימוש בתכונות של המצלמה להרבה יותר מסובך עבור אנשים שמאליים (אני שמאלי). במצלמות DSLR זה הפוך – כשאתם לא משתמשים בחצובה, וצריכים להחזיק עם יד אחת את הגוף של המצלמה ועם היד השניה את העדשה, לטעמי סידור המקשים בצד ימין דווקא מקל על השמאליים, שמשתמשים ביד החזקה שלהם כדי לייצב את העדשה ולכוון אותה אל האובייקט.


.

ההגדרות עצמן תראנה לכם – אם לא השתמשתם מעולם במצלמת DSLR – מסורבלות מאוד בהתחלה. למזלכם, בקנון מבינים שלא תמיד יש לכם את הזמן להתעסק עם הגדרות תמונה, ולכן על גלגל המצבים תוכלו למצוא גם כמה מצבים אוטומטיים: אוטומטי מלא, דיוקן, נוף, תקריב, ספורט, דיוקן לילה, והיעדר פלאש.

חוץ מאלה, יש כאן את המצבים המקצועיים: מתוכנת, עדיפות צמצם, עדיפות פתח, ידני ומצב עומק שדה אוטומטי בו המצלמה מחשבת את הפוקוס כך שכל התמונה תהיה ממוקדת - גם מה שמקדימה, וגם הרקע. בכל אחד מהמצבים האלה, למעט הידני בו אתם בוחרים את הכל, אתם קובעים חלק מההגדרות והמצלמה מחשבת את השאר. כך, במצב עדיפות צמצם, אתם קובעים את זמן החשיפה של התמונה, והמצלמה קובעת את הגודל של הפתח דרכו נכנס האור.

ההגדרות המסובכות יותר נעשות באמצעות הכפתורים – שמטרת רובם היא גישה לפונקציות חשובות כמו פיצוי חשיפה או קביעת איזון הצבע הלבן – ובאמצעות הגלגל. תוך שבועיים ניתן ללמוד לגשת לכל הדברים החשובים באופן אוטומטי, כמעט בלי לחשוב, אבל מבנה המצלמה לא מאפשר לכם כמעט לעשות שינויים כשאתם מקרבים את המצלמה כדי להסתכל דרך העינית, וחבל.

כמעט כל אלה הם נתונים טכניים שתוכלו למצוא בשלל מקומות ברשת. השאלה האמתית היא כמה המצלמה הזו נוחה, בייחוד עבור צלם שזו מצלמת ה-DSLR הראשונה שלו.

בניגוד לאינסטינקטים המצ'ואיסטיים, התחלתי מקריאת הספרון הדי-עבה שמגיע עם ה-1000D, וכאן זה הזמן להגיד כל הכבוד לקרט על תרגום הספר הזה והכללתו בערכה. בניגוד לתדמית של ספרוני הדרכה, הספר הזה מסביר בצורה נוחה מאוד את הפונקציות של המצלמה, ולא פחות חשוב, את המקרים בהם תצטרכו את הפונקציות השונות.

בשבועיים וחצי של שימוש, צילמתי באמצעות ה-1000D כ-1000 תמונות מכל הסוגים, זאת באמצעות עדשת הקיט של קנון שמגיעה עם המצלמה. כפי שכבר אמרתי, במרבית התמונות הגרועות אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי: הן נעשו בחשיפות לא נכונות, עם פוקוס ידני לא טוב ובאופן כללי תוך התעלמות ממה שקראתי בספרון ההדרכה.

עם זאת, בין הבעיות שבהן כן אוכל להאשים את המצלמה יש מהירות לא מאוד גבוהה של צילום רציף, איטיות מסויימת של מיקוד אוטומטי ומקרים בודדים של אי-זיהוי כרטיס הזכרון אחרי שמחקתם ממנו את כל התמונות.

אם אתם רוצים לא רק לצלם אלא גם לערוך את התמונות שלכם, תשמחו לדעת של-1000D יש אפשרות לצלם לא רק ב-JPEG אלא גם במצב RAW – סוג של נגטיב דיגיטלי שכולל את המידע שקיבל את החיישן בזמן הצילום אך המידע הזה לא עבר עיבוד מאסיבי לכדי תמונה. את הקבצים האלה תוכלו לפתוח רק עם תוכנות עריכה מיוחדות, זאת על מנת לקבוע את הפרמטרים על פיהם תיבנה התמונה.

הייתרון שבעריכה כזו על פני עריכת קבצי JPEG הוא שכאן אתם לא מאבדים מאיכות התמונה כשנעשים שינויים, זאת כי מדובר בעצם לא בשינויים אלא בקביעות ערכים ראשוניות.







.

אם החלטתם לקנות מצלמת DSLR, ה-EOS 1000D של קנון היא לא רק אחת המצלמות הזולות שתוכלו למצוא, אלא גם אחת הידידותיות ביותר למשתמש המתחיל, שאולי גם רוצה לצלם במצב אוטומטי מדי פעם.

בחנויות מקומיות תוכלו למצוא את הגוף של המצלמה – בלי העדשה, בכ-2200 ש"ח, אך ערכה שלמה תעלה לכם קרוב יותר ל-3000 ש"ח. חברת קרט מציעה את המצלמה ב-3,199 עם עדשת קיט ושלוש שנות אחריות.