תעזבו את הבלוגים בשקט

אתמול התפרסם ב"גלריה" מאמר של שגיא גרין, "אנטי-בלוגליזציה" שמו. ב-585 מילים ניסה גרין להסביר למה הבלוגוספירה – עולם הבלוגים, היא דבר רע, "העצלנות החדשה או הפרזיטיות הנושנה". שוין, איש איש באמונתו יחיה. אבל במאמר, שתוקף את הבלוגר באשר הוא (חוץ מאנשים עם נסיון עיתונאי) על עצלנות, שגעון גדלות והיעדר עריכה, מצליח גרין ליפול לאחת המלכודות שמאפיינות את הבלוגים אותם כל כך לא אוהב – היעדר הקונטקסט הברור.

במספר שורות טקסט קושר שגיא גרין את הבלוגוספירה לעיתונות, וכתוצאה מכך מתחיל לקטול את רמת הכתיבה, הדעתנות והיעדר העבודה העיתונאית של בלוגרים. כל זה בלי להסביר למה, לדעתו, כל מה שנכתב ברשת צריך להישפט על פי אותם הסטנדרטים על פיהם אנחנו שופטים את הניו-יורק טיימס ואת העיתון בו הוא עצמו כותב.

אם היה מנסה לעשות זאת, אני לא בטוח שהיה מצליח. הניסיון לייחס לכל מלה כתובה שמתפרסמת בפרהסיה את אותה החשיבות הוא פועל יוצא של חשיבה דקדנטית, שמקורה בדיעה כי צריך להיות מוכשר בכתיבה, או לפחות להתאמץ מאוד כדי לפנות לאנשים. התפיסה הזו נעלמה ברגע שהופיעה האינטרנט, ולכל אחד ניתנה היכולת להגיע למרחב הציבורי-יחסית של דפי האינטרנט באמצעות לחיצה על כפתור "אשר".

מכתיבת משפט כמו "למרבית הבלוגרים אין מידע חדש למסור לקוראיהם, הם מסתפקים בעולמם הפנימי, בסולם הערכים ובקשת המושגים שלהם כדי לחוות את דעתם על העולם" ועד להצהרה ש" אם יש משהו מדכא בבלוגים הוא שהם מבטלים את העבודה החשובה של העיתונאים מפעם: איסוף מידע חדש והצלבתו, תחקיר וחשיפה של אמת שמישהו ניסה להסתיר מעין הציבור, טיפוח של מקורות, יציאה לשטח, הרמת טלפון או אפילו ציטוט מתוך קומוניקט - כל אלה לא נחשבים נחוצים או רלוונטיים עוד" הדרך מאוד ארוכה, ואילו אצל גרין מדובר בהצהרות עוקבות.

מה עוד, שזה לא נכון. למרבית הבלוגרים יש המון מידע חדש עבור קוראיהם, זה פשוט מידע שלא מעניין ברמה הלאומית, העירונית, השכונתית ואפילו ברמת ועד הבית. בלוג – מושג שמקורו בהלחם האנגלי Weblog (תיעוד רשת) – לא נועד לתאר עיתונות 2.0, אלא כתיבה אישית ברשת האינטרנט. בתוך העולם הגדול הזה פועלים אנשים שמשתמשים בבמה אותה הרשת נותנת להם כדי לכתוב פרשנויות פוליטיות ולדווח על חדשות, אבל ניתן למצוא שם גם ילדים בני 13 שאוהבים פוקימון ורוצים לשתף את העולם בחוויות גיל ההתבגרות. הם לא מחשיבים את עצמם לעיתונאים, וגם לא לא כותבים עבור שגיא גרין, אז למה הוא נדחף להם לתוך הבלוג ויורק להם על הטקסט?

התשובה, כנראה, היא שגרין מרגיש מחוייב לעשות את זה, לא פחות משהוא מרגיש מחויב לקרוא את העיתון של הבוקר, בדיוק בגלל אותה האמונה שכל מה שנכתב במקום ציבורי אמור לפנות לציבור ולא לפרט. זאת גם הסיבה לכך שהוא מתייחס לשעמום, מבחינתו, של רוב הבלוגים בישראל כאל חטא.

באותה הנשימה, מציין שגיא גרין לטובה את הבלוגרים - יוצאי הדופן, להגדרתו - שמספקים מידע. חבל שהוא לא משכיל להבין שזה בדיוק הפתרון לבעיה שלו עם הבלוגוספירה: לסנן, לברור את הבלוגים שמעניינים אותו ולהתעלם מהשאר כי הוא לא קהל היעד שלהם, ואין מה לפחד מכך שייגמר המקום באינטרנט והבלוג של הילה, בת 12, קריית ביאליק יילחם על שטח האחסון עם הבלוג של בני ציפר.