הדרכים הידועות

עם השקת הרשת החדשה של פלאפון, נמצאות שלוש חברות הסלולר הגדולות בשורה אחת מבחינת טכנולוגיה ומבחינת היצע המכשירים. מעכשיו, ההבדלה ביניהן תהיה פחות במה שיעשו כחברות סלולר, ויותר בכל השאר. ויש הבדלים משמעותיים בתוכניות של החברות, כפי שניתן להבין מהצהרותיהן הפומביות וממה שלא נאמר בפומבי.

לכן, כשירות לקורא, אנו מגישים לכם מדריך לזהות החדשה של שלוש חברות הסלולר הגדולות בישראל. מה הן רוצות לעשות, ומה הבעייתיות? התשובה המשוערת כאן.

פרטנר רוצה להיות בזק. החברה שכל המיתוג שלה נבנה על חדשנות טכנולוגית רוצה להיות מי שיחבר לאינטרנט קווי ולאינטרנט הסלולרי, למדיה במחשב ולמדיה בטלויזיה, ולטלפון הסלולרי והקווי.

מבחינת פרטנר, "העתיד נשמע מצוין", זה פאסה. מי אמר שהעתיד רק נשמע? העתיד נראה. ונשמע. ומתחבר. וכל הדברים האלה.

אורנג' היא כיום ספקית אינטרנט, והיא עושה את זה על התשתית של הוט ובזק. אבל אם מישהו חושב שזאת המטרה הסופית, הרי שלדעתי הוא טועה מרה. הדור הבא של הטכנולוגיה הסלולרית, LTE, יאפשר חיבור במהירויות גבוהות מאד, וישמש כמתחרה ישיר אמיתי של האינטרנט הקווי. זאת התשתית עליה רוצה פרטנר לבנות את מעצמת התקשורת הגדולה של ישראל בעתיד.

הבעיה בכל זה היא שפרטנר בנתה את אורנג' כמותג מדויק מאד, בעל זהות מובחנת מאד. כעת, יש סכנה מהותית שהיא תתפזר. בנוסף, יש סיכוי שהחברה תיפול למלכודת בה נפלה סלקום כשהשיקה את אתר היפ: התרחקות מהזהות הבסיסית שלה כחברת סלולר.

סלקום רוצה להיות קשת. כאן לא צריך לשער, שכן החברה אומרת את המטרה שלה בריש גלי: היא רוצה להיות חברת תוכן. החברה תמיד התנגדה להגדרתה כ"ספונסרית" של אמנות. סלקום רוצה ליצור אמנות. או לפחות בידור. התוכנית של דנה אינטרנשיונל והקמבאק המונפש של תיסלם הם רק ההתחלה במסלול הזה.

לסלקום היסטוריה עשירה במימון של בידור, אולי יותר מכל חברת סלולר בישראל - ושלוש החברות הגדולות השקיעו בתחום זה ממון רב. עכשיו היא לא רוצה רק לממן. היא רוצה להפיק.

סלקום למדה מטעויות העבר: היא מתמקדת כיום בתוכן לסלולר. אבל מבחינתה, כל המסכים מובילים לסלולר. אם בעבר הייתי מהמר שאורנג' היא החברה שתקים רשת DVB-H (טלויזיה סלולרית דיגיטלית) בישראל, הרי שכיום ההימור שלי הוא על סלקום.

הבעיה של סלקום היא שזו חברת סלולר, ועולם התוכן הסלולרי משתנה. התפיסה ההיסטורית של תוכן בסלולר היא: סגור, מוגן במגננות דיגיטליות, ועולה כסף. התפיסה של תוכן באינטרנט היא: פתוח וחינמי. אלה עולמות שונים, וככל שהמכשירים יהפכו מתקדמים יותר וההבדלים בין שני הדברים יטשטשו, יהיה על סלקום לאמץ התנהגות אינטרנטית אמיתית. אני לא בטוח שהיא מסוגלת לכך.

במקרה של פלאפון, קשה למצוא מקבילה למה שהחברה רוצה להיות. אבל את המהות שהיא מפתחת לעצמה קל להגדיר בדיוק כמו בחברות האחרות. פלאפון, שבמשך שנים נתקעה עם רשת בעלת מצאי מכשירים נחות משמעותית, מוצאת את עצמה לראשונה בשורה אחת עם מתחרותיה הגדולות. היא לא רוצה להישאר שם. היא רוצה להתקדם. ולא רק בתחום הסלולר נטו.

פלאפון רוצה להיות חברה של מכשירים מחוברים. חברה של חומרה לאינטרנט שגם מספקת את התשתית. בקרוב היא תתחיל לשווק מחשבים ניידים עם מודם סלולרי מובנה. זה לא יהיה הסוף.

מתישהו, שוק מכשירי האינטרנט הניידים (MID) יהפוך לדבר אמיתי, ולא רק למשהו שמדברים עליו בתערוכות. ולדעתי לשם מכוונת פלאפון. אם אתם רוצים להתחבר לאינטרנט בתנועה, פלאפון רוצה להיות החברה שתמכור לכם את המכשיר ואת הסכם הקישוריות.

הבעיה העיקרית של פלאפון היא בתפיסה הציבורית. עד היום יש לנו טוקבקים שמראים שאנשים לא הפנימו את זה שיש כרטיסי סים ברשת שלה. מהלך החומרה הרחב יותר שלה עלול להיתקל בבעיה כאשר אנשים יחששו שיקנו לפטופ ויקבלו מוטורולה רייזר.

כרגע, מדובר בדקויות. שלוש החברות הן חברות תשתית. שלוש החברות הן חברות תוכן. ושלוש החברות הן חברות מכשירים. אבל זה ההווה. וזה מה שיהיה בשנה הקרובה. בהמשך, ההבדלים הדקים האלה עשויים להתרחב, ולתת לנו שלוש חברות שיש הבדל אמיתי בין מה שהן מציעות ללקוח.