אל תסתכלו בקנקן

מצלמות הוידאו הביתיות עברו דרך ארוכה בעשורים האחרונים. אם עוד באמצע שנות ה-90 הן היו נחשבות למוצר אקסקלוסיבי יחסית, כיום – בדיוק כמו עם טכנולוגיות "מתקדמות" אחרות דוגמת מחשבים ניידים וסלולריים – אפשר למצוא מצלמת וידאו ברבים ממשקי הבית בעולם החופשי. במשקי הבית של העולם הלא חופשי, אגב, גם אפשר למצוא מצלמות וידאו, אבל הן בדרך כלל שייכות לרודן ומצלמות אתכם בלי שתדעו.

אבל אנחנו מתרחקים מהנושא, והוא – כפי שאפשר להבין מהכותרת, כותרת המשנה והפסקה הראשונה – ביקורת על מצלמת הוידאו SDR-H40 של חברת פנסוניק. באופן אישי, תמיד שמרתי למוצרי הצילום של החברה פינה חמה בלב האבן שלי, זאת בזכות השימוש באופטיקה של Leica, שהינה אחת מחברות הצילום המיתולוגיות של המאה הקודמת. אבל לשותפות הזו היו עליות ומורדות, כי עם כל הכבוד, מצלמה לא מורכבת רק מעדשה אלא גם מאלקטרוניקה מורכבת.

ה-SDR-H40 היא מצלמת וידאו מאוד שגרתית למראה, חיישן CCD של 0.8 מגהפיקסל, זום אופטי של 42 (דיגיטלי של 2000), מייצב תמונה אופטי, מסך של 2.7 אינץ' וכונן קשיח בנפח 40 גיגהבייט עליו תוכלו – אם תרצו, לא חייבים, אפשר להשתמש גם בכרטיס זכרון HD – להקליט את הוידאו והתמונות שלכם.

בהתאם לאופי הצרכני של המצלמה הזו, התפעול שלה פשוט ביותר אם תרצו שיהיה כזה, ומסובך יותר אם תעדיפו מיקוד ידני ואפשרויות מתקדמות. מבחינה עיצובית, המיקום של הכפתורים נוח מאוד אם אתם מחזיקים את המצלמה ביד ימין או בשתי הידיים, אך לא מתאים לשמאליים, אבל כך גם כמעט כל מצלמה אחרת שנמצאת היום בשוק. יש כאן כפתור ייעודי לצילום תמונות סטילס (אחלה) ומתג ידני לפתיחה וסגירה של תריס המצלמה (לא אחלה, עדיף אוטומטי), כמו גם יכולת לסובב את המסך 270 מעלות על ציר אופקי – פונקציה שמועילה בעיקר כשאתם מנסים להרוס את הצילום בשטויות, אבל נוחה גם לצילום עצמי וצילום בזווית.

כפי שכבר כתבתי, המצלמה מתאימה מאוד לצילום חובבני – מדליקים אותה, פותחים את התריס ולוחצים על כפתור הצילום. המיקוד האוטומטי עושה את עבודתו בצורה מהירה יחסית והמייצב האופטי מתפקד היטב, כך שגם אם יש לידיים שלכם נטיה לרעוד קצת, לא ישימו לכך לב. הבעיה הגדולה היא תאורה – למצלמה קשה להתמקד נכון במקומות לא מוארים, ולפעמים צריך להשתמש בזום כדי שהיא תוכל לזהות את האובייקט ואת הרקע ולהתמקד נכון.

הזום, אגב, עובד בצורה חלקה למדי, אבל יש לו הגבלות של כל זום במצלמה לא מקצועית – רק לעיתים רחוקות האפקט הזה עובר מסך. שימוש מופרז בזום, שמאפיין כל כך רבים מסרטי הוידאו הביתיים שראיתי בחיי, הוא כמו לעיסת מסטיק לאחר שהטעם נגמר. התזזיתיות הכפייתית הופכת את זה ללא כיף.

את התוצר הגולמי שהמצלמה מוציאה תוכלו להוציא הן ישירות לתוך טלוויזיה, והן כקובץ מחשב. הדרך הנוחה ביותר, בתיאוריה, לעשות זאת היא התוכנה המצורפת. וכאן נתקלתי בבעיה שלא תיארתי כי תקרה, כי מעולם לא נפגשתי עמה לפני כן – התוכנה סירבה לפעול.

הסיבה לכך, לטענת התוכנה, הייתה הרזולוציה הנמוכה-מדי של המסך. הבעיה היא שזו הייתה הרזולוציה הגבוהה ביותר לה הנטבוק הקטן היה מסוגל. כך, מצאתי את עצמי מחפש באינטרנט נוכרי, כשאני בחדר נוכרי עם שיכר נוכרי, מחפש אלטרנטיבות (גם הן נוכריות) לתוכנה המצורפת, שבדיעבד הסתברה כנוחה מאוד על מחשב הביתי.

הכונן הקשיח של ה-H40, 40 גיגהבייט גודלו, הוא ייתרון עצום עבור אנשים שאוהבים לצלם הרבה, כיוון שאלה לא יצטרכו לסחוב אתם קלטות וכרטיסי גיבוי והמגבלה היחידה שלהם תהיה חיי הסוללה של המצלמה. החיים האלה הספיקו לי לכשעה וחצי של צילום כשלא שיחקתי הרבה עם הזום ולא צפיתי בחומרים על מסך המצלמה.

באופן כללי, H40 היא אמנם לא המצלמה הכי קומפקטית או יפה שתראו, אבל היא עושה את עבודתה נאמנה ומתייחסת בסלחנות לטעויות של צלמים מתחילים, זאת בלי לסבך את חייהם יותר מדי. איכות הבניה שלה משדרת אמינות, ולא לחינם - בשבועיים של שימוש לא נתקלתי באף תקלה או באג שגרמו לי לפספס משהו אותו רציתי לצלם. וזה, כנראה, הכי חשוב.

מחיר המצלמה ביבוא יורוקום: 1799 ¤. המחיר כולל שלוש שנות אחריות.