חצי-אי נוקיה

אייפון, אייפון, אייפון. לא, אין יותר מדי קשר בין ה-E66 של נוקיה לבין הסלולרי של אפל, אבל בחודשים האחרונים נראה כאילו כל כתבה העוסקת בעולם הסלולר צריכה להתייחס איכשהו לאייפון, ואף ביקורת לא מלאה בלי שהוא יוזכר כמה פעמים. אז הזכרנו. ועוד ממש בהתחלה, כדי לפנות יותר מקום להסברים פרקטיים אודות הטלפון עצמו, שמגיע כעת לארץ כאחד ממכשירי ההשקה של רשת ה-HSPA בפלאפון.

סדרת ה-E העסקית של נוקיה ניסתה במשך לא מעט זמן למצוא את המקום שלה, אי שם בין הבלאקברי לבין מכשירי Windows Mobile. בשנה שעברה הם סוף סוף הצליחו, כשהציגו לעולם בו בזמן שני מכשירים: E71 ו-E66. ה-71, שהגיע לארץ כבר בקיץ האחרון הפך להצלחה לא רק בקרב אנשי עסקים, אלא גם שבר את הנישה אל התחום הצרכני הפשוט, ומשך אליו קהל רב שרצה סלולרי עם מקלדת מלאה בלי הסיבוכים והמחיר המאוד-גבוה שבדרך כלל באו איתו. ה-E66, שמגיע אלינו רק עכשיו, נמצא במקום בעייתי יותר.

סימול הדגם של ה-E66 משייך אותו לקבוצת המכשירים העסקיים, ועל פניו יש לו את כל הסממנים של כזה. הסליידר הכסוף כהה, נטול הפריטים העיצובים הצעקניים עובד על מערכת ההפעלה סימביאן שהותאמה, מבחינת התוכנות המצורפות, לאנשי עסקים ונראה כאילו נוצר כדי להיות בכיסים ותיקים של האנשים האלה. יש כאן אפילו את היישום שמאפשר לכם להחליף בין שני מסכי בית, בכל אחד מהם פריטים שונים, כדי שתוכלו להתנתק מהמשרד כשאתם יוצאים ממנו.

המסך שלו (2.4 אינץ') כמעט זהה בגודלו לזה של אחיו החורג בעל המקלדת המלאה (2.36 אינץ'), רק שכאן הוא נפרס לגובה, מה שמוריד, בעיני, מהערך שלו בכל הקשור לכתיבה וקריאה של הודעות ארוכות בלי הרבה מאמץ. וכן, כפי שכבר הזכרתי באמצעות השוואה, ל-E66 אין מקלדת מלאה, אלא מקשי מספרים רגילים, נוחים, שעשויים מפלסטיק קשיח כך שגם תחושת הלחיצה נעימה.

אם עד לפני שנתיים-שלוש היו סלולריים עם מקלדת מלאה – פיזית או וירטואלית – נישה בתוך עולם המכשירים העסקיים, כיום מדובר בברירת מחדל עבור יצרנים רבים. הסיבה לכך היא שיפורים בהנדסת אנוש של טלפונים, שאפשרו סוף סוף ליצור מקלדות נוחות גם עבור אצבעות גדולות בלי להתפשר על גודל המכשיר. ה-E66, שמתיימר להיות עסקי, הוא עוף קצת מוזר כאן – שריד אנכרוניסטי קמעה לתפיסה שנעלמת מן העולם, בייחוד כשמדובר בטלפון שנועד לא רק להוצאה או קבלה של שיחות.

אם מסתכלים על התאמה בין החומרה של ה-E66 לבין התוכנה שלו, קשה למצוא פגמים. סימביאן עובדת עליו מהר מאוד, כמעט בלי להיתקע, וגם מעבר בין מסכים נראה עכשיו יותר טוב בזכות אנימציית מעבר חלקה. אם עבדתם עם טלפון סימביאני בשנים האחרונות, לא תתקשו להתרגל לסידור הכפתורים וקיצורי המקשים החדשים, ואני עדיין איתן באמונתי כי מדובר במערכת ההפעלה הסלולרית הטובה ביותר בשוק כיום (כן, יותר טובה מזו של הוא שהזכרנו בהתחלה).

חייבים לזכור שלא מדובר במכשיר בידור ייעודי כשמדברים על תכונות המולטימדיה שלו, אך גם אם לא נעשה לו הנחות הוא ייצא די טוב מכל העניין. נגן המוזיקה עצמו הוא אמנם אותו נגן בסיסי של נוקיה, אבל הוא עובד לא רע בכלל, ויש כאן גם רדיו, משחקים (סוליטייר הרס לי את החיים), כמו גם מצלמת 3.15 מגהפיקסל סבירה לחלוטין. כמו כן, תוכלו למצוא בטלפון הזה גם מקלט GPS שעובד טוב – ואם מתחשבים בהיסטוריה של תכונות ניווט בנוקיה – כנראה יעבוד עוד יותר טוב כשישדרגו את הקושחה של המכשיר.

כל זה טוב ויפה, אבל – וזה אבל עצום בגודלו, מאסיבי כמו פירמידת חופו ומדכא כמו אנשים שמחים – ה-E66 נכשל באחד המבחנים העיקריים של טלפון עסקי, זמן הסוללה שלו. לא ברור לי איך, אבל מכשיר שצריך להתאים לשימוש מאסיבי ביישומים כמו אינטרנט ותוכנות פוש מייל בקושי שורד את היום גם כשכמעט ולא משתמשים בתכונות האלה. אם תשתמשו בחיבור אינטרנט תמידי, או חס וחלילה תדליקו את ה-Wifi, הסוללה שלו תתרוקן מהר יותר משהראש שלי מתרוקן מרעיונות חדשים למטאפורות עבור ביקורות סלולר (מהר מאוד).

אז למי הוא מתאים? לאנשים שרוצים סליידר יפה עם מקשים נוחים ומערכת הפעלה טובה. זו קבוצה אמורפית מאוד, ואני מניח שנכללים בה גם אנשי עסקים, אבל כך גם תלמידי תיכון ודייגים. אין הצדקה לקרוא ל-E66 טלפון עסקי, הוא סליידר טוב עם סוללה גרועה. אם לא אכפת לכם להטעין את הטלפון מדי לילה ואתם אוהבים סליידרים, מדובר באופציה טובה מאוד