וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שחקן ספסל

אל תאמינו לרעש סביב משחקים עליהם אתם לא יודעים כמעט כלום, במיוחד אם הם מנסים לפתות אתכם עם ממתקים ספרותיים

בראשית היה, יש ויהיה ההייפ. חברות המשחקים, גדולות כקטנות, אוהבות להכריז על כותרים חדשים – במיוחד אם אלה זיכיונות חדשים ללא קהל מעריצים מבוסס – באמצעות קמפיינים מוזרים וקריפטיים שמטרתם להלהיב אתכם בנוגע למשחק עוד לפני ששמעתם מה קורה בו. זו טכניקה מקובלת מאוד לקמפיינים פרסומיים בכל תעשיה, אבל כשמדובר במשחקים, האקסטרווגנטיות של הקמפיינים האלה מרקיעה שחקים.

קחו, למשל, את Alan Wake – המשחק הראשון של חברת Remedy הפינית לאחר שזו הוציאה לשוק את מקס פיין ב-2003. את הפרטים הראשונים עליו קיבלנו בתערוכת E3 של שנת 2005, לפני כמעט ארבע שנים. אחר כך, שקט. מספר ראיונות, דחיות בתאריך השקה מ-2008 ל-2009, הסבר מעורפל על העלילה והמשחקיות ולפני מספר חודשים טריילר חדש – כל אלה נועדו להמשיך ולהחזיק את ההייפ המקורי שנוצר אי אז באמצע העשור. ועכשיו מגיעה גם הודעה מוזרה אותה כתב אלן וייק (הוא לא אמיתי, כן?) בפורומים הרשמיים של המשחק (פורומים רשמיים למשחק שאין עליו כמעט פרטים, כן?).

"מספר הדפים ממשיך לגדול בכל לילה. יש גם עריכות מחודשות של דפים ישנים. הן אגרסיביות יותר ויותר. הסיפור כותב את עצמו מחדש. לגיבור עכשיו קוראים בשמי, ולאשתו אליס. החלק המטריד ביותר: הז'אנר משתנה. זה הופך לסיפור אימה" כותב וייק, ומוסיף כי "אני כבר לא יכול להיות בטוח אם הגיבור יכול להצליח או אפילו לשרוד. חוץ מחלקים מסורבלים של חלומות רעים והרגשה דחוקה, אני לא יכול להיזכר בשום חלק מתהליך הכתיבה כשאני מתעורר. אך הבוקר קרתה פריצת דרך! כשהתעוררתי, הצלחתי להריח את הבושם שלה על חולצתי. אני קרוב. אני יודע את זה. אני חייב להמשיך".

מטרתה של ההודעה הפרסומית הזו היא לגרום לכם, ולי, להתרגש. להתחיל לתהות על קנקן העלילה שאנחנו לא יודעים ולכסוס ציפורניים בהמתנה למשחק אפילו בלי שנדע מתי הוא יושק. ההמלצה שלי: אל תתרגשו, אל תצפו, תתעלמו. עזבו אתכם מרמזים קריפטיים ושבבי מידע מתוזמנים. זה לא קמפיין פרסומי שאומר לכם משהו על המשחק עצמו, אלא רק הודעת יח"צ שאיכותה כלל לא מרמזת על איכות הכותר.

קריאת ז'נבה

לבנו של המעצב יו ספנסר קוראים אוון. הוא בן 13, והמשחק האהוב עליו הוא Call of Duty – לא בדיוק ברור איזה מהם, אבל יש להניח שהאחרון – World at War שהחזיר אותנו שוב למלה"ע 2. הוריו, לא מומחים גדולים למשחקים, לא ממש ראו בעין יפה את האלימות במשחק, בו אוון משחק עם חבריו דרך הרשת, ולא ששו לאפשר לבנם לשחק בו.

אבל כשהנער הסביר את רצונו לשחק, ואביו חקר את הנושא, הוא גילה שמדובר במשחק עם תוכן היסטורי מדוייק ועבודת צוות. אז הם הגיעו להסכמה. יו ספנסר ביקש מבנו לחפש את המילים "אמנת ז'נבה" בגוגל, לקרוא את האמנה ולשחק רק על פי החוקים שלה.

על פניו זה קצת אבסורדי – אף אויב שתפגשו במהלך המשחק לא ירצה להיכנע לכם, ואין בו חפים מפשע שיש לכם אפשרות להרוג. אבל עצם העקרון הוא נהדר: התערבות אקטיבית של הורים במשחק של ילדים לא במטרה למנוע מהם להשתמש ב"תחלואי החברה המודרנית" אלא על מנת לחנך אותם באמצעות המשחקים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully