אתמול בניו יורק טיימס, התרעם נשיא גילדת הסופרים רוי בלאונט ג'וניור כנגד יכולתו של הקינדל להקריא טקסט, בטענה שהוא מפר זכויות יוצרים מכיוון שהוא מספק "יצירה נגזרת" בכך שהוא יוצר מהדורת שמע של קובץ הטקסט. בלאונט אומר שבסופו של דבר, טקסט-לאודיו יהיה כל כך מושלם ששוק ספרי השמע יושמד על ידו, ולכן בכוונתו לפעול כבר עכשיו.
הוא לא אומר מה בדיוק בכוונתו לעשות. ניתן להניח שהוא היה רוצה שאמזון פשוט תסיר את היכולת. אבל אם אנחנו מאמינים לבלאונט, אנחנו יכולים רק להניח שהיכולת תתפשט לפלטפורמות אחרות - האם הוא חושב שהאייפון לא צריך להיות מסוגל להקריא לכם את המייל שלכם בעודכם רצים? ואם הוא יכול להקריא את המייל שלכם, מה ימנע ממנו מלהקריא את הספרים האלקטרוניים שלכם? בלאונט רומז שיש פתרון פשוט לבעיה הטכנולוגית שלו, אבל אם אתם באמת מאמינים שלא צריך להיות חוקי לבקש מתוכנה לספק שמע ליצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים, הרי שבלאונט מתכונן להילחם בכל העתיד של טכנולוגיה שיכולה להמיר טקסט לדיבור.
אם נמשיך להתייחס לדבריו של בלאונט מילולית, הבה נניח שהוא צודק בשאלת זכויות היוצרים. כלומר, ש:
1. המרת טקסט לדיבור היא הפרה של זכויות יוצרים.
2. אספקת תוכנה שמסוגלת להפר זכויות יוצרים חושפת את הספק לתביעת הפרת זכויות יוצרים.
הסעיף הראשון יהיה קשה - גילדת הסופרים תשים את עצמה במאבק נגד איגוד העיוורים העולמי, יצרני טלפונים, יוצרי תוכנות חינמיות, יוצרי ספרים אלקטרוניים ואנשים רבים אחרים שעסוקים בללמד מחשבים לדבר.
אבל הסעיף השני ממש קשה. אם בלאונט מאמין שיצירת מכשיר שמסוגל להפר זכויות יוצרים שווה להפרת זכויות יוצרים (טענה שבית המשפט העליון סתר במשפט בטאמקס ב-1984, ההחלטה שהפכה את מכשירי הוידאו לחוקיים), הרי שגם מייל, דפדפנים, מחשבים, מכונות צילומים, מצלמות ומכונות כתיבה אינם חוקיים.
שוב ושוב, גילדת הסופרים הוכיחה שהיא התגלמות בעלי האינטרסים הקטנים והמושחתים, ראוותנים נואשים וטפשים מהסוג שגורם לציבור להניח בציניות שהם מייצגים מאפיה, לא מקצוע. אחרי הכל, מדובר באותה חבורת מוזרים שהתנגדה לכך שסחר בספרים משומשים יעבור לרשת.
אני חושב שיש דברים בעייתיים רבים בקינדל - הנז"ק, פורמט הקבצים הקנייני, ששניהם נכפים על סופרים ומו"לים גם אם אין להם עניין בהם - וגם בחטיבת ספרי השמע האמיתית של אמזון, Audible (הנז"ק שגם כאן נכפה על סופרים ומו"לים גם אם הם מעדיפים שלא להשתמש בו). אבל אם יש דבר אחד שאמזון הוכיחה, הרי זה שהיא מתכוונת למכור כמה בזיליון טונות של ספרי שמע. הם שולטים בכ-90 אחוז מהשוק הזה. האשמתם בכוונה להשמיד אותו לא עומדת במבחן הצחוק.
אחד מכלי הנשק החזקים ביותר שעומדים לרשות תעשיית המו"לות הוא שהיא אינה תעשיית המוזיקה או הסרטים. בסה"כ, מו"לות היא עולם של אנשים חובבי ספר שאוהבים סופרים ומוכרי ספרים וקוראים וכותבים. בסה"כ, כותבים זוכים לעסקה הוגנת מהמו"לים שלהם - במיוחד יחסית למוזיקאים. רוב הסופרים לא צריכים לוותר על זכויות היוצרים שלהם, הוצאות הפרסום לא מנוכות מהתגמולים שלהם וכו'. בסה"כ, מו"לים לא תובעים יוצרי כלים ולא מאשימים קוראים שהם פושעים.
בניגוד לתעשיות המוזיקה והסרטים, שנראה כי נחושות לעשות ככל יכולתן לבנות את הקייס המוסרי לשדוד אותן - לשכנע את הציבור שהם חבורה של טכנופובים חמדנים ואדיוטים שראויים לכך שהתעשייה שלהם תחוסל, ולו רק כדי להגן על המאה ה-21 מפניהם - יש אנשים מועטים מאד שחשים כך בנוגע למו"לות ולסופרים.
אלא אם, כמובן, קבוצות כמו גילדת הסופרים ימשיכו לגרום לכולנו להיראות כאילו אנחנו שווים למנהלי חברות המדיה כמו לארי קנסוויל מיוניברסל מיוזיק, שצעק עלי פעם "שימוש הוגן הוא המפלט האחרון של הנבל", מהבמה ב-RSA בלונדון.
מר בלאונט היקר: אתה לא מייצג אותי. אתה לא מייצג את עתיד עולם הסופרים. אתה והקבוצה שלך מסכנים את עתיד עולם הסופרים ואת עתיד החברה שלך עם החמדנות הקטנה שלך וההצגות המגוכחות שלך. תפסיק את זה לפני שמישהו ייפגע.
מפורסם ברשיון cc-by-sa-nc
גילדת הסופרים נגד המציאות
קורי דוקטורו
26.2.2009 / 15:01