פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שחקן ספסל

      תובנות מעולם מפתחי המחשב הישראליים, מכנס GameIS שנערך במסגרת כנס האינטרנט הישראלי

      מעטים הם הנושאים המקומיים בהם אנחנו מתעסקים במדור הזה. הסיבה העצובה לכך היא שלמרות היותה של ישראל מעצמת היי-טק, משחקים גדולים כמעט ולא יוצאים מארץ הקודש אל העולם. מדי שנה אנחנו רואים ניסיונות להוציא משחק מקומי גדול (באלריום ו-Rising Eagle, למשל) אבל עד כה כל אלה לא צלחו. הסיבות לכך, מגוונות הן, וחלק גדול קשור לכסף.

      אבל זה לא מפריע לאנשים ליזום, לתכנן ולפעמים אף להתכנס כדי לדבר על משחקים. בארץ, האירוע הגדול לכך הוא כנס GameIS, שנערך השנה בפעם השישית כשהפעם הוא חלק מהכנס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי.

      החלק המעניין ביותר בכנס עבורי היה התובנות אותן הכניסו, רבים מהדוברים לנאומיהם, תובנות אליהן הגיעו בעקבות עבודתם. מדובר, לפעמים, בדברים שנשמעים מובנים מאליהם, אבל רק אם אתם עוצרים לחשוב על מה שעומד מאחורי משחקים, ורובנו לא עושים זאת.

      כך, למשל, הסביר חיים שפיר – האיש שהמציא את הטאקי, את הקשיים בהעברת משחק קופסה למחשב. לטענתו, הבעיה של מפתחים רבים היא שחשיבתם מוגבלת לתחום בו הם עוסקים, ואין הם מבינים שחייבים לשנות את המוצר כשעושים לו אדפטציה. במקרה של משחקי קופסה, כשמעבירים את המשחק לעולם המחשב באופן ישיר, אובד האלמנט החברתי, שהינו חלק אינטגרלי מהמשחק. כדי שהמוצר לא יהיה כושל, צריך איכשהו לפצות על זה בערך מוסף הייחודי לפלטפורמה. כתוצאה מכך, ואם משליכים מהדוגמה הזו על כל המדיום, אי אפשר באמת להמיר מוצר בהצלחה. מה שאפשר, זה לקחת משהו ולהתבסס עליו כדי ליצור מוצר אחר שמותאם למדיום בו הוא קיים. בטאקי, מדובר באלמנטים כמו צ'אט ומערכות סטטיסטיקה.

      גם רנרד גלוזמן, מרכז התוכנית לעיצוב משחקי מחשב במכללת בית ברל, דיבר על המשחקים מכיוון לא מאוד מוכר לגיימרים – זה של המניפולציות אותן מפעילים המפתחים על השחקנים. הדוגמה הטובה ביותר לכך, אולי, היא משחקי טומב ריידר. לארה קרופט נועדה למשוך גיימרים באמצעות המראה החיצוני שלה, כשמתחת אליהם מסתתר גיבור א-מיני שיכול להיות גם גבר. המין של הגיבורה לא משחק תפקיד בגיימפליי עצמו.

      לכל שם יש היסטוריה

      הסיפור הזה הוא קצת מוזר. ולא, הוא לא כולל בחורות חדשות בחיי. מה שהוא כן כולל, זה את משחק ההמשך לאחד מכותרי המלחמה המעניינים ביותר של העשור – Operation Flashpoint מ-2001. המשחק פותח על ידי Bohemia Interactive, והופץ על ידי Codemasters שאף קיבלה את הזכויות על השם. בשנים שעברו מאז, רבו שתי החברות וכש-Bohemia רצו לפתח כותר המשך לפלאשפוינט, הם נאלצו לקרוא לו ArmA.

      במקביל, החל צוות ב-Codemasters לעבוד על משחק מלחמה חדש, והשם שניתן לו הוא... Operation Flashpoint 2. בבוהמיה (החברה, לא האזור) לא ממש אהבו את הרעיון, אבל מה לעשות, הזכויות שייכות לקודמאסטרס. מה שהם כבר לא יכלו לשאת, זה את הקמפיין הפרסומי שמלווה את OpF 2, וקורא לו "חזרתו של סימולטור הקרבות אשר הגדיר את הז'אנר". לכן, החליטו מפתחי המשחק המקורי לשלוח מכתב לעורכי הדין של מפיציהם לשעבר, כמו גם לכל אמצעי התקשורת שהיו מוכנים להקשיב, ולהגיד שהם ממש כועסים וזה לא הוגן בעליל.

      הסיפור הזה הוא אמנם קוריוז, כי רוב האנשים להם אכפת מ-Flashpoint יודעים שהמפתחים שלו לא יכולים להשתמש בשם הזה, אבל זה מראה בבירור את הדורסנות של מפיצים גדולים כשאלה רואים להיט. הסיבה היחידה שהייתה ל-Codemasters לשמור על השם היא לנסות ולחלוב אותו גם אם המפתחים יעזבו, ולמנוע ממי שעשה את המשחק להעביר את הסדרה למפיצה אחרת באותו השם.