משחקים זה מוות?

לא מעט דובר במדור הזה על הפיכת משחקי המחשב לשורש הרוע בעיני הציבור. אנשים כמו ג'ק תומפסון – עורך הדין שמנהל מסע צלב נגד GTA – עושים את זה משנאה דתית ותרבותית, ואילו אחרים מבורות. ואתם יודעים מה? את השנאה אני מוכן לקבל, תומפסון מכיר את עולם המשחקים טוב מספיק ובחירתו לשנוא את העולם הזה היא בחירה מלומדת. אבל בורות? היא הרבה יותר בעייתית.

קמפיין הפרסום Change4Life של הממשל הבריטי בא להסביר לבני נוער שניהול אורח חיים בריא זה דבר טוב, ושכדאי להם לעסוק בפעילויות ספורטיביות כדי לא למות מוקדם. מטרה נעלה, אין ספק. רק שכדי להשיג את מטרתו, תוקף הקמפיין את משחקי הוידאו.

בפרסומת שהוצגה בעיתונים, נראה ילד יושב שמחזיק בקר הדומה לזה של פלייסטיישן 3, ומעליו הכיתוב "הסתכן במוות מוקדם, פשוט אל תעשה כלום". האתר הבריטי MCV, שדיווח על הפרשה, אף הגדיל לעשות והתלונן על הפרסומת לרשות הפיקוח על הפרסום בבריטניה. חוץ מהאתר, גם חברות המשחקים לא הביעו שמחה רבתי לנוכח הופעת הקמפיין: סוני שוקלת לתבוע את חברת הפרסום על שימוש ללא רישיון בבקר שנראה כמו זה של הפלייסטיישן 3; חברות סגה ואטארי, כמו גם איגודי חברות משחקים ואף ארגון ELSPA שאחראי על דירוגי המשחקים באירופה, גינו את הקמפיין.

ומה עם משרד הבריאות הבריטי? הוא עומד מאחורי המודעה שפורסמה. במשרד סירבו להתנצל, ורק אמרו ל-MCV שלא טענו כי ילדים לא צריכים לשחק במשחקים או לאכול ממתקים, אלא ניסו להעלות מודעות ליתרונות של דיאטה מאוזנת ואורח חיים אקטיבי.

הבעיה היא שכדי להעביר את הנקודה הזו, כל מה שהיה צריך לעשות זה לצלם ילד שיושב ולא עושה כלום – התוספת של בקר הקונסולה נועדה לפנות להורים, שגם ככה שומעים מכל מקום שמשחקי המחשב הם שורש הרוע במאה ה-21. אם היו מראים ילד שיושב על הכסא וקורא ספר – פעולה אף פחות אקטיבית מרוב המשחקים, במיוחד אלה של ה-Wii – המסר לא היה מועבר, כי כולם יודעים שספרים זה טוב ומשחקים זה רע.

הסיפור השני של היום הרבה יותר שמח מהראשון. זהו סיפורו של הרבי מיקה קלבר מברוקלין, שכתב בעיתון היהודי Forward ביקורת על Call of Duty: World at War. במאמר מרתק, מדבר קלבר לא רק על הכותר, אלא גם על חווית המשחק בו בתור יהודי שהושפע מאוד מסיפורים על השואה ואף חולם מדי פעם סיוטים על נאצים.

המשחק ב-World at War הצליח, כך מסתבר, לעזור לקלבר להתמודד עם הטראומה על ידי נצחון וירטואלי על הגרמניה הנאצית. "כיהודי, להיות מעורב בסיום וירטואלי של מלחמת העולם השניה מאפשר לכם לחוות את הדבר הקרוב ביותר להרג תחושת הרדיפה אותה יצרה השואה. ואתם עושים את זה בלי לפגוע באנשים אמיתיים." כותב הרבי, ומוסיף כי "למעשה, זה כל כך מספק עד שכשאתה מפיל את הנשר המוזהב על הרייכסטאג, תוך צליפה בנאצים עם להביורים, אתה פשוט לא רוצה שהמלחמה תגמר".