חנות קטנה וסלולרית

פעם, גורלו של יישום או שירות לסלולר נגזר על פי דבר אחד: האם הוא יופיע בפורטל של המפעילות. זה לא שלא היו אמצעי הפצה חלופיים, אבל המיינסטרים של המשתמשים לא השתמשו בהם. למעשה, רוב המשתמשים לא ידעו שהם קיימים. רוב המשתמשים לא ידעו שיש אפשרות להתקין יישומים שמוסיפים למכשיר שלהם יכולות נוספות. זה פשוט לא היה במודעות.

המצב הזה נבע מכמה סיבות. ראשית, אף גוף חזק לא דחף את אמצעי ההפצה האלה. אף אחד לא באמת האמין בהם. בין אם מדובר באתרי הורדות כמו Getjar או בתיקיית ההורדות במכשירי נוקיה, הם פשוט ישבו שם ללא קידום אמיתי.

סיבה שניה היא העובדה שאף אחד מאמצעי ההפצה האלה לא היה ממש מוצלח. כמשמדובר במשהו שרוב האנשים לא יודעים שהם צריכים או רוצים, צריך שהדבר עצמו יהיה לא רק מקודם, כי אם גם נוח לשימוש. ולא רק נוח. כיפי לשימוש.

השערים נפתחו עוד לפני חנות היישומים של האייפון. זה החל כשאפל השיקה את האייפון ואמרה שהוא ממש כמו מחשב. נוקיה משמיעה טענות דומות כבר שנים בנוגע למכשירים שלה, אבל כשיצרנית מחשבים מצליחה אומרת את זה, זה נשמע אחרת מאשר כשאותה הטענה נשמעת מיצרנית סלולר.

האייפון המקורי ממש לא היה כמו מחשב. הוא היה סגור ונעול על סורג ובריח. אבל סטיב ג'ובס אמר שהוא כמו מחשב, ושהוא מריץ גרסה של מערכת ההפעלה של המק ולרבים זה הספיק. תעשייה קטנה של מפתחי יישומים לאייפונים פרוצים החלה לצמוח, ומכיוון שרבים מרוכשי האייפון הראשונים היו מאמצים מוקדמים, היתה גם מסה קריטית של משתמשים. ככה זה החל.

כשאפל השיקה את החנות שלה, כמובן, המספרים התנפחו ללא הכר. לראשונה, היו פרסומות בטלויזיה ליישומים לסלולר. עד היום יש אצלנו מגיבים שלא מבינים למה שמישהו ירצה לעשות משהו מעבר לשיחות וסמס במכשיר (לפני זמן לא רב, חלק מאותם האנשים לא הבינו למה צריך סמס), כך שהקידום שאפל עשתה ליישומים שלה היה מהפכה אמיתית. אחת ההשפעות החשובות ביותר של המסה הקריטית היתה המחיר של היישומים. בעבר, יישומים טובים לסלולר היו או חינמיים או יקרים. כמה עשרות דולרים ליישום די פשוט. זה מה שצריך לעשות כדי שהביזנס שלך יעבוד עם מספר מצומצם יחסית של לקוחות. אבל כשמספר הלקוחות הפוטנציאליים נמדד במיליונים, החלו להופיע אינספור יישומים שעלותם עד 10 דולרים.

גם יישומים מוכרים ומצליחים כמו תוכנת פרינג הישראלית ראו את מד ההורדות שלהם מאיץ כשהשיקו גרסה לאייפון שהופיעה בחנות היישומים.

ועכשיו, כולם רוצים חנות יישומים. אנדרואיד של גוגל היתה הראשונה, עם חנות יישומים שהושקה בשנה שעברה ושהשנה החלה לכלול גם יישומים בתשלום. בחודשים הקרובים, מצטרפים אל שתי החנויות האלה חנות היישומים של הבלאקברי, חנות היישומים של נוקיה, חנות היישומים של חלונות מובייל, חנות היישומיםשל פאלם, ובהמשך גם חנות היישומים של סמסונג.

לכולם גם יש את אותה המנטרה: אנחנו נתייחס אליכם טוב יותר מאפל. במיקרוסופט, לדוגמה, מציעים את אותו התשלום - 70 אחוז ממחיר היישום - אבל מבטיחים לא לצנזר מסיבות שרירותיות, ולנהל דו שיח עם המפתחים. אחרי חודשים של העריצות של אפל, זאת הבטחה משמעותית.

וגם למי שמפתח לאייפון ורוצה להמשיך לפתח לאייפון יש חלופה. במכשירים פרוצים ניתן להשתמש ב-Cidia, חנות יישומים שמתחרה בחנות הרשמית. הסבירות שאפל תתבע אותם? די גבוהה. אבל בינתיים יכולים מפתחים של תוכנות "אסורות" למכור אותן ללקוחות שבחרו לפרוץ את האייפון שלהם.

השורה התחתונה כאן היא שמה שאפל עשו הוא ברכה לכולנו. הם הפכו את הסלולרי לפלטפורמה לגיטימית ליישומים שמגבירים את השימושיות והפוטנציאל הבידורי שלו. ועל כך יש להצדיע להם. אבל בגלל החיבה המוגזמת שלהם לשליטה, אני עדיין משוכנע שהמוצר שלהם יישאר מוצר נישה בעוד המתחרים סוגרים את הפער.