מי צריך פיקוח?

בשבוע שעבר שחרר משרד התקשורת שימוע להסדרת שידורי וידאו באינטרנט. בשימוע תבחן על ידי המשרד ומועצת הכבלים האפשרות "להסדיר את שוק הוידאו באינטרנט". ואם יוחלט שיש בכך צורך, יבחנו הגופים האם יש צורך להחיל על הוידאו באינטרנט את המגבלות הקיימות על שידורי הטלויזיה.

כדי להסביר כמה זה רעיון רע, צריך לדבר רגע על שורשי הרגולציה בטלויזיה. במודל הישן, המדינה נתנה לגופי תקשורת תדרים על מנת שיוכלו לשדר. מכיוון שמספר הערוצים היה מצומצם, ובחירת הציבור היתה מוגבלת, הוטלו מגבלות על מה שניתן לשדר באותם ערוצים. בתמורה, יכלו הגופים המשדרים למכור פרסומות.

תדרים הם סחורה יקרה. הם אינם בלתי מוגבלים, ולכן הגיוני שיהיה פיקוח כלשהו בנעשה בהם. המדינה נתנה לגופי השידור משאב יקר המציאה, תמורת כסף והסכמה לרגולציה. זה הגיוני.

הצעד הראשון בעזיבת תחום ההגיון היה החלת הרגולציה על ערוצי הכבלים והלוויין. כאן כבר לא מדובר בתדרים, ולא מדובר בהיצע מצומצם של ערוצים. אמצעי פיקוח הוריים היו אמורים להספיק כאן בהחלט. אבל מדינת ישראל היא מדינה עם קואליציות צרות והשפעה חזקה לגורמים שמרניים/דתיים, ולכן גם ערוצי הכבלים נמצאים בפיקוח. הכללים שם פחות נוקשים, אבל הם נוקשים בהרבה ממה שמקובל בערוצי הכבלים בארצות הברית.

ועדיין, גם חברות הכבלים והלוויין הם גופים שמקבלים אישור מהמדינה למתוח קווי תקשורת ולהניח צלחות לוויין. בנוסף, מדובר במספר מצומצם של גופים, שניתן מעשית לפקח עליהם. בתקופה הקצרה מאד בה עבדתי בערוץ "אגו", עבדתי מול הרשויות הרגולטוריות, וזה היה סביר בהחלט. לא קל לפקח על כמה עשרות ערוצים, אבל זה אפשרי.

באינטרנט, לעומת זאת, זה בלתי אפשרי. ספקיות התשתית והאינטרנט לא יכולות לפקח על כל תוכן וידאו שמשודר ברשת שלהן. אין להן מספיק עובדים בשביל זה. ובאשר ליצרני התוכן, לא תמיד ניתן לקבוע מי הם, היכן הם, תחת מרותו שם מי הם. אם וואלה! משדר וידאו, קל למצוא אותנו. אבל אם יוסי234 מעלה וידאו ליוטיוב, מי יכול לפקח עליו?

כך, עומדת בפני הרשות, במקרה שתחליט שעל מסקנת השימוע להיות "פיקוח, כמו בטלויזיה", ברירה בלתי אפשרית. או שתנסה לפקח על אינספור תכני וידאו שמועלים באינספור אתרים שונים, או שתפלה לרעה את הגופים המסחריים הגדולים שקל למצוא. אף אחת מהאופציות האלה אינה סבירה. וידאו שמועלה ביוטיוב יכול לזכות למספר צפיות שמשתווה ואף עולה על כל מה שעולה באתרים הגדולים. ושוב, הזירה גדולה מדי לפיקוח.

וזאת מבלי לדבר על הצד העקרוני של הסוגיה. חופש הביטוי הוא אחד מעקרונות הבסיס של האינטרנט. בלעדיו, האינטרנט לא תהיה חממה להתפתחות טכנולוגית וחברתית כפי שהיתה מאז הקמתה. והאינטרנט היא מקום בו הביטוי משתלב גם בחדשנות טכנולוגית. בעוד פיקוח על מה שנעשה טכנולוגית בתדרים המוגבלים הוא דבר הגיוני, הרי שניסיון להחיל את הרגולציה על וידאו באינטרנט לא רק נידון לכישלון, הוא גם בעל פוטנציאל פוגעני ניכר.

הנה כמה השלכות בלתי נמנעות של פיקוח על וידאו באינטרנט כפי שמפוקח וידאו בטלויזיה: צנזורה של יוטיוב (איזה יופי! אנחנו סין!) צנזורה של ויקיפדיה (כן, יהיה שם וידאו) ובאופן כללי צנזורה על האינטרנט. אם הרעיון הזה היה ישים, הוא היה הופך אותנו לאירן. אבל הוא לא ישים. הוא לא מוצדק מעשית או מוסרית. וייטיבו לעשות במשרד התקשורת אם יגיעו למסקנה הזאת.