פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אינטרנט בשירות הזכרון

      רומי מיקולינסקי כותבת על המעבר של הזיכרון האישי לרשות הציבור, ועל אבל מקוון בעידן האינטרנט

      זיכרון הוא דבר דינמי, משתנה. הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ומסדירים דרכו את הזהות, הסביבה, ובעצם את המציאות כולה ארוג ממצבור של עובדות, אמיתות, פרשנויות המצאות וחורים. הזיכרון הקולקטיבי, כמו הזיכרון האישי, גם הוא לא יציב ומושפע מהסביבה, התקשורת והטכנולוגיות שמתפתחות ומכתיבות קצב, מינון וסדר יום בו הפרטי והציבורי שלובים זה בזה.

      הדומיננטיות של האינטרנט - המדיום השיוויוני בו כל אחד יכול להתבטא, להשמע על ידי רבים ובכך להשפיע בעצם על התרבות ועל סדר היום הציבורי - מזמינה גילויים חדשים לא רק של עבודת זיכרון, אלא גם של הנצחה והתאבלות. אם בעבר הצפירה היתה שיאו של האבל הציבורי בו היחיד נדרש להתייחד עם סוג של זיכרון שהוא קולקטיבי ולא אישי, להתעצב לא בשל אובדן אישי אלא להזדהות עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן ולכאוב את האובדן וההקרבה של היחיד למען הלאום, בא האינטרנט וטרף את הקלפים. אתרי הנצחה פרטיים ממלאים את הרשת לצד יוזמות של גופים ציבוריים ומוסדות ממלכתיים והדרישה מהציבור לעמוד בצפירה ולהתאבל באופן שהוא יחסית פאסיבי הפכה להזמנה להגיב, לפעול. הצפירה היא רק כלי אחד להתייחדות והתעצבות– אתרי ההנצחה שזמינים כל הזמן, לאורך כל השנה, אינם רק ביטוי לכאב היומיומי של המשפחות ולאבדן האדיר, לחוב של החיים כלפי המתים, אלא בעלי תפקיד תרבותי וחברתי חשוב – הם מגלמים את הדינמיות של הזכרון, את המורכבויות שהוא מכיל ואת יחסי הגומלין בין הפרטי והציבורי.

      בעוד ריטואלים מסורתיים של התאבלות והנחלת זכרון קולקטיבי כמו טקסים, סרטים ושירים פעלו באופן שניתן להגדיר כחד סטרי - אתרי ההנצחה מאפשרים למשפחות ולמבקרים לעבד את האבל ומייצרים מרחב בו ניתן להשאיר את החללים סביבנו, גם אם הם כבר לא איתנו.האתרים מזמינים אותנו להגיב אליהם –גם רגשית וגם טכנית – על ידי חתימה בספר אורחים, השארת הודעה, הדלקת נר – ועכשיו גם באמצעות "כתיבת ערך" – העלאת עמוד תוכן לאנציקלופדיה.

      אבל און-ליין

      חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נקבע על ידי הכנסת בשנת 1963.תחת ערך יום הזכרון בוויקיפדיה מופיעות השורות הראשונות של החוק:

      ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".

      חלקו האחרון של המשפט מקבל בימים אלו משמעות עדכנית ותוקף מחודש עם עליית אתר הוויקי "זוכרימפדיה": הביטוי האינטרנטי של המונחים "התייחדות" ו"העלאה" (של מעשי גבורה, כפי שכתוב בחוק) מדגישים צד אחר של הרשת, שעומד בניגוד לביקורת הרווחת על הניכור והאדישות של המשתמשים. היווצרותם של ריטואלים חדשים של התאבלות, הנצחה ועבודת זיכרון שנחווים בו זמנית במישור האישי והציבורי מגלים אספקטים נוספים במשחק הגומלין המורכב בין חשיפה ופרטיות שמכיל עולם ה- 2.0 ותכן הגולשים.

      העולם הוירטואלי מאפשר לנו כגולשים להתקרב ולהכיר את החללים, הרשת הופכת למרחב בו ההתאבלות נחווית ברמה האישית ביתר שאת, גם אם היא קולקטיבית.אתרי ההנצחה, בין אם הם רשמיים או הוקמו על ידי המשפחות השכולות, מזמינים את הגולשים להכיר את החללים, לנתק את השם מהרשימות הארוכות המופיעות בעיתונים ועל האנדרטאות ומאפשרות לנו להכיר את האדם שחייו נקטעו באיבם.

      עיין ערך זכרון

      שתי האנציקלופדיות המקוונות – וויקיפדיה והאתר החדש "זוכרימפדיה" – מהוות דוגמה מעניינת לאבולוציה של ההנצחה. עד שנת 1980 הוקדש יום הזכרון לזכר חללי מלחמת העצמאות ושמו היה "יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל". שמו של יום הזכרון עודכן ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה" אבל מסתבר שהיררכיות מסוימות נותרו רלוונטיות ועד היום מקפידים על הפרדה בין חללי צה"ל וחללי ונפגעי הטרור. בוויקיפדיה תוכלו לקרוא על המחלוקת בין שני המחנות. על חללי צה"ל לא. כרגע באנציקלופדיה המקוונת קיימים רק 3 ערכים כאלו ו-17 על נפגעי פעולות טרור.

      בוויקיפדיה מקפידים על מדיניות קשוחה: הם מציינים מפורשות ש"אין לכתוב ערכים שתכליתם הנצחה בלבד. כמו כן, כתיבה בררנית על מקצת מכ-35,000 החללים מהווה פגיעה בעיקרון השוויון ועל כן רצוי להימנע ממנה." על מי כן ניתן לכתוב? על קציני צה"ל בכירים, מעוטרים או לחיילים שנפלו שלמותם היתה "חשיבות ציבורית יוצאת דופן, שעמדה במבחן הזמן".

      האנציקלופדיה של "זוכרים" פועלת מתוך הריק שנוצר בעקבות "מדיניות הסירוב" של וויקיפדיה, ומונחית על ידי עקרונות מתירנים בהרבה. שם לא מאמינים באפליות. בניגוד לוויקיפדיה, לכנסת, לצה"ל ולמוסדות מדינה רשמיים אחרים (כמו משרד הבטחון וביטוח לאומי) הם לא מבדילים בין חללי ופצועי צה"ל והטרור. בתיאור החזון שלהם הם מתארים "אנציקלופדיה חיה ודינאמית, המשמרת ונוצרת את כל גיבוריה. אנציקלופדיה בה כל אדם יעלה מזכרונותיו על יקיריו גיבורי ישראל שנפלו, או על גיבורי ישראל החיים בינינו" "זוכרימפדיה" מפצירים בכותבים להרבות בכתיבה ובתיעוד אך לא מתעכבים על זוטות: "יחודו של האתר "זוכרימפדיה", שכל אדם, קרוב, חבר או ידיד ששמע סיפור או מעשה על אודות הגיבור שנפל או נפצע, מוזמן להוסיף ערכים או לספר סיפור נוסף תחת הערך של אותו גיבור ולשתף אותנו בסיפור על חייו ועל גבורתו. כל סיפור מוסיף למשפחה ולאדם מעט מהערכה וההוקרה שאנו רוכשים להם."

      מצד שני, באתר יש כמה בעיות מבניות בסיסיות שקשה להתעלם מהן. דוקא פשטותו של הפורמט יוצרת דיסוננס קוגניטיבי מסוים, שלא לאמר בלבול מורבידי; קחו לדוגמא את "הערך המומלץ" שהיום מציג את החלל שלומי מנסורה – עובד רכבת ישראל שנהרג מפגיעת קטיושה במלחמת לבנון השנייה. או את רשימות ה"ערכים חדשים" ו"ערכים מבוקשים" שמופיעים ממש תחתיו. אסון המסוקים, גנדי, אלדד רגב, כולם דפים שעדיין אינם קיימים. זאת אומרת הם קיימים, אך עדיין לא מלאים בתכן. מי יהיה האמיץ שיכתוב על אסון המסוקים? מי מהגולשים ירגיש נוח מספיק לכתוב ערך חדש על אלדד רגב אם הוא אינו חבר, קרוב משפחה או מקורב? כוונות טובות לעיתים אינם מספיקות, אלא עלולות גם לפגוע, להיות ביטוי לחוסר רגישות.

      "זוכרימפדיה" ממחיש לנו את התמורות בתהליך ההנצחה ואת השפעת הריבוי על הזיכרון: חלל הופך לחלל, אדם הופך לערך. הפורמט הרזה של הוויקי מגביר את תחושת האבדן אבל גם מזמין את הגולשים לייצר תוכן, לחלוק זכרונות, לספר את הגרסה שלהם לסיפור. כולי תקווה שהרוח הטובה של השיתופיות, הכבוד ההדדי והדמוקרטיה תישמר גם כאשר ייכתבו ערכים לזכרם של קורבנות שחורגים מהקונצנזוס הלאומי ושלא נראה כאן גילויים של גזענות וחוסר רגישות.