כאן מתנגדים בכיף

קונסולת ה-PSP של סוני שווקה בתחילת דרכה כגרסה ניידת מלאה של הפלייסטיישן 2 בלי הצדקה רבה מדי. חלק ממשחקיה אמנם התקרבו ברמתם הגרפית לאלה של PS2, אך אפשרויות השליטה המוגבלות-יחסית (בקר אנלוגי אחד, וגם הוא לא מאוד נוח), ואי-ההיכרות של המפתחים עם המערכת יצרו חוויה הרבה פחות נוחה מזו של הקונסולה הנייחת.

לא מעט מים זרמו מאז בנהר המיסיסיפי (ובמרבית הנהרות האחרים גם כן. היו כמה שהתייבשו, וכמה שזרימתם נפגעה בעקבות בניית סכר, אבל זה לא ממש רלוונטי), והמשחקים אותם התחלנו לקבל הפכו למוצרים נוחים יותר ומעניינים יותר. Resistance: Retribution – המשחק השלישי באחת מסדרות הדגל של סוני, מצליח ליישם את מה שמעטים לפניו יישמו – התאמה מלאה כמעט בין המשחק לבין המכשיר אליו הוא מיועד.

עלילת Retribution מתרחשת בין שני משחקי הסדרה שהופקו ל-Playstation 3, ויוצרת קו עלילה חדש עם גיבור חדש. האיש, ג'יימס גרייסון, נאלץ לירות באחיו לאחר שזה הודבק בוירוס הכימרה החייזרי, שהופך אנשים ליצורים לוחמניים שמנסים להשתלט על העולם, זאת (באופן מפתיע) בלי להיראות כמו עכברים. בעקבות הטראומה הנפשית, ערק גרייסון מיחידתו והלך להשמיד מרכזי המרה של כימרה בכוחות עצמו. לאחר שנתפס, הואשם בעריקה ונידון למוות. ואז הרגו אותו. סוף המשחק.

טוב, האמת היא שמדובר רק בסצינת הפתיחה, ולא באמת הורגים את גרייסון אלא מאלצים אותו להצטרף למחתרת הצרפתית כדי לנסות ולשחרר את פריז מעול הכובשים – גיחי. האמת היא שהייתי מעדיף אילו כן היו הורגים אותו, ונותנים לי גיבור אחר, כי גרייסון הוא מאנייק אקטיבי-אגרסיבי ולא נוח לבריות. מילא אם היה גם קצת חביב, או אינטליגנטי – ככה עוד אפשר היה למצוא נקודות הזדהות, אבל הוא לא. זה יוצר קונפליקט פנימי, כי מצד אחד המטרה שלכם היא להשאיר את גרייסון בחיים, ומצד שני אי אפשר שלא לרצות במותו.

אי אפשר להגיד גם שאנחנו מקבלים את גרייסון במנות קטנות. מדי כמה דקות הוא פוצח בנאום שטנה כזה או אחר, מקלל או סתם מתנהג בצורה מאוד לא מנומסת.

אבל עלילה לחוד ומשחקיות לחוד. מבחינה טכנולוגית, Resistance Retribution הוא מוצר נהדר. בהיותו כותר פעולה בגוף שלישי, צריך המשחק לתת לכם גישה נוחה לבקרת התנועה של הגיבור ולאפשר לכם להחליף את כלי הנשק בלי תפריטים מיותרים. זה מתבצע באמצעות אותה המערכת שראינו בעבר ב-Syphon Filter: Dark Mirror, מה שכלל לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר באותם המפתחים.

המערכת הזו מאפשר לכם לנוע באמצעות כפתורי הפעולה (איקס, עיגול, ריבוע, משולש), לכוון באמצעות הבקר האנלוגי ומשאירה את שני כפתורי הכתף ואת כפתורי הכיוונים עבור פעולות הקשורות לכלי הנשק.

גם מבחינה הגרפית מדובר באחד המשחקים המרשימים ביותר שראינו ל-PSP בזמן האחרון. לא עוד גרפיקה מיושנת או מפות דלות בפרטים – העולם של Retribution אמנם קצת אפלולי אך מלא בחיים. עבודת הסאונד משלימה את המלאכה, עם מגוון צלילים שמאפשרים להבין מה קורה סביבכם. גם הדיבוב סביר, והעדות הטובה ביותר לכך היא העצבים שחטפתי על גרייסון. אם העבודה לא הייתה טובה, לא הייתי קונה את היותו אדם מגעיל.

מבחר כלי הנשק, וכמוהו גם מבחר האויבים, אדקווטי מאוד. במערכה שלכם תפגשו לא מעט סוגי כימרה עם נקודות תורפה שונות, וכלי נשק סטנדרטיים דוגמת רובה סער, רובה צלפים ומטול רימונים יעזרו לכם במשימה הזו. למרבית כלי הנשק יש גם פונקציית ירי משנית מגניבה.

השלבים של Retribution, מתאימים היטב לאופי הנייד של ה-PSP. אין כאן שלבים ארוכים מדי, ורובם מורכבים מסדרה של מפגשים עם האויב, כך שקל מאוד להניח את הקונסולה בצד אם האוטובוס מתקרב לתחנה שלכם, או שרופא העיניים קורא לכם להיכנס למשרדו.

אי אפשר להגיד את אותו הדבר על אפשרויות המשחק המקוון של הקונסולה. אלה מצריכות חיבור אינטרנט טוב והשקעה של זמן, אבל גם התגמול בהתאם. יש כאן מספר מצבי משחק שגרתיים כמו כולם-נגד-כולם ולחימה קבוצתית פשוטה, כשהמגניב ביותר הוא זה בו קבוצת החייזרים מעבירה לשורותיה את כל מי שהיא הורגת מקבוצת האנשים.

אפשרות נוספת שמוסיפה למשחק אורך חיים נפתחת אם יש לכם גם את Retribution וגם את Resistance 2 לפלייסטיישן 3. חיבור של ה-PSP ל-PS3 כששני המשחקים נמצאים בתוך הקונסולות שלהם מאפשר לכם "להדביק", באמצאות אפשרות בתפריט של Resistance 2, את Retribution בוירוס הכימרה. אם תעשו זאת, יזכה גיבוריכם למד בריאות מתמלא, זאת במקום שימוש בערכות עזרה הראשונה שפזורות ברחבי השלבים, ויקבל גישה לכלי נשק חדשים. האפשרות הזו משנה באופן דרסטי את חווית המשחק, זאת בלי להפוך אותו לקל מדי.

Resistance: Retribution הוא משחק PSP מרשים באיכותו, שלא סובל ממגרעות משמעותיות. אם אתם חובבי משחקי פעולה, אין לכם סיבה לא לשחק בו, חוץ מהחשיפה לגיבור ראשי מעצבן.