עד 2009 היו הסמארטפונים מוצרי נישה, מכשירי סלולר המיועדים לחלק קטן מאד של האוכלוסיה - אנשי עסקים, בעיקר, לצד כמה מאמצים מוקדמים. אבל כל זה החל להשתנות, והולך להשתנות בקצב גבוה במהלך השנתיים הקרובות. אני סבור שהקיץ הנוכחי הוא זה עליו יצביעו בעתיד כנקודת מפנה בשוק הסלולר. הסיבה לכך היא שמעכשיו, פחות ופחות אנשים בעולם המפותח ירכשו טלפון שאיננו סמארטפון.
זה התחיל באייפון 3G. המכשיר של אפל לא היה הסמארטפון המצליח הראשון - N95 של נוקיה, מספר טלפונים של בלאקברי ואפילו כמה ממכשירי חלונות מובייל זכו להצלחה גדולה לפניו. אבל האייפון הוא זה ששינה את התפיסה של הציבור הרחב בדרך בסיסית אחת: הנגשת הסלולר כפלטפורמה.
אפל הייתה החברה הראשונה שהפכה את היישומים לחלק משמעותי באמת במכשיר, גם באמצעות הפיכתם לנגישים מאוד דרך חנות היישומים, וגם בכך שלראשונה ראינו יצרנית סלולר שהופכת את האפשרות להתקין תוכנות לחלק אמיתי בשיווק של טלפון סלולרי. עד הגעתו של האייפון, שיווק תוכנה היה נתון בעיקר בידי המפעילות. אם הן שמו יישום במכשיר, הוא היה חלק מחווית השימוש. ואם לא, אז לא. היו יישומים רבים לסלולר, ולא מעטים התקינו אותם, אבל מדובר היה בחלקיק מכלל אוכלוסיית המשתמשים.
לא רק אייפון
אפל, שהשיקה קמפיין עבור האייפון תחת הסיסמה "יש ישום בשביל זה", שינתה את לוח המשחק. כעת, אחוז גבוה בהרבה מהמשתמשים יודע כי פחות חשוב לדעת אילו תוכנות מגיעות עם המכשיר, מה שבאמת חשוב זה היצע היישומים אותם ניתן לקנות או להוריד בחינם. וזה היתרון העצום של הסמארטפונים על הסלולרים הפשוטים יותר: אפשר להתקין עליהם מגוון רחב יותר של תוכנות שמשפרות את יכולותיהם. כשנוקיה התחילו לכנות את מכשירי סדרת N שלהם בשם "מחשבי מולטימדיה", לעגנו להם. אבל עכשיו, קשה לטעון שההגדרה לא מדויקת. עם זאת, נוקיה שגתה כשהקשתה על משתמשים להוריד תוכנות. יישום "הורד!" שנמצא במכשיריה מעולם לא הובלט, ומעולם לא היה נוח לשימוש. ההשוואה בינו לבין חנות היישומים של האייפון גורמת לו להיראות רע מאד.
שתי פלטפורמות חדשות שהושקו בשנה האחרונה אחראיות גם הן לשינוי ההיסטורי: אנדרואיד של גוגל ו-WebOS של פאלם ניתצו את ההפרדה התפיסתית בין האייפון לבין שאר עולם הסלולר. אם עד השקתן ניתן היה להפריד באופן ברור בין האייפון, שעושה את כל הדברים שהוא עושה, לבין מכשירים אחרים, הרי שכעת ניתן לומר בבירור: יש טלפונים בהם ניתן להתקין הרבה יישומים - כמו אייפון, מכשירי אנדרואיד, אלה של פאלם ושל סימביאן (מערכת ההפעלה שנמצאת ביותר ויותר ממכשירים של נוקיה ושל חברות אחרות) - ויש כאלה שלא. ומי שיש לו מכשיר בו אי אפשר להתקין תוכנות, מוצא את עצמו עם מכשיר מוגבל.
חברות משנות כיוון
מכשירים שאינם סמארטפונים תמיד היו בעלי שימושיות מוגבלת, אבל מי שקנה מכשיר מוזיקה של סוני אריקסון לא חש שהוא קונה מכשיר מוגבל. הוא קנה מכשיר שמנגן, מצלם, ויכול לגלוש במידה כלשהי ברשת בנוסף ליכולת לדבר ולסמס. פעם זה הספיק. כיום, כבר לא. זה לא מקרי שגם סוני אריקסון עומדת להשיק מכשיר דגל סימביאני ומכשיר אנדרואיד השנה. ומוטורולה, החברה שבנתה את עצמה על טלפונים סלולריים פשוטים ומעוצבים וכמעט התמוטטה עקב כך, שמה את כל יהבה על אנדרואיד.
אבל הצעדים של חברות הסלולר הם רק תגובה לשינוי שקורה אצל הצרכנים, שמתקדמים מביצוע שיחות ושליחת סמסים לשימוש נרחב ביישומי הטלפון. נוקיה השיקה לאחרונה מכשיר מוזיקה פשוט מאד - דק וקטן - שלא רץ על S40, הפלטפורמה של החברה למכשירים בסיסיים, כי אם על סימביאן, אותה מערכת ההפעלה שיש במכשירי הדגל של החברה. זה המזל של נוקיה, ששמה את סימביאן ביותר ויותר קטגוריות של מכשירים גם כשהזניחה את יישום ההורדות. כעת, כשיש לה חנות יישומים שעובדת - פחות או יותר, עדיין יש בה תקלות שצריך לתקן - יש לה מאגר עצום של מכשירים שתומכים ביישומים המתקדמים.
חשוב לציין שאנחנו עדיין נמצאים בתחילתו של תהליך. כרגע, רוב המשתמשים ודאי בארץ יאמרו שמה שחשוב להם במכשיר סלולרי הוא שיחות וסמס, כמו גם נוחות שימוש. הדברים האלה יישארו חשובים. אני בהחלט לא צופה שמכשיר שלא מגיע מבית אפל היה שורד עם איכות הקליטה הרעה של האייפון. אבל זה משתנה. זה ישתנה. והקיץ הזה, הקיץ של Pre, אייפון 3Gs, נוקיה N97, סמסונג אומניה HD וכל השאר, הוא תחילת השינוי האמיתי.