פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יקר מדי לגלוש בחו"ל

      דידי חנוך נמצא בחופש באנטליה, שם גילה מחדש את סגולות הוייפיי וזעם על מחיר הגלישה הסלולרית בחו"ל

      בארץ, אני כבר לא משתמש בחיבור Wifi בסלולרי. יש לי חבילת גלישה של 5 גיגה, והיא מספיקה לכל צרכי. אני משוכנע שזה העתיד, ושזאת הסיבה לכך ש-LTE – הדור הרביעי של הסלולר, שמאפשר רוחב פס גדול בהרבה – הוא נדבך עיקרי בהתפתחות הסלולר והאינטרנט כאחד.

      אבל שהותי בחופש אנטליה מגלה לי דבר אחד בבירור: כל עוד תעריפי הגלישה הסלולרית הבינלאומיים לא יורדים, אינטרנט אלחוטי נותר הכרחי, ובעבורי הוא חלק קריטי בשיקולי בחירה של בית מלון.

      לא ידעתי כמה אגלוש כאן, אבל אני מגלה שהתשובה היא: הרבה. מייל וטוויטר הם חלק מהחיים גם בנסיעות, והאפשרות לבדוק דברים ברשת הופכת את הנסיעה לנוחה בהרבה. במלון בו אני שוהה, יש אינטרנט בכל מקום: בחדרים, בלובי, לצד הבריכה וליד הג'קוזי. וזה נוח מאד.

      אבל נוחות הגלישה באמצעות WiFi רק מדגישה את מה שחסר כיום בנסיעות בחו"ל: אינטרנט סלולרי במחיר שפוי. העובדה שכל עוד נותרתי במלון הייתי מחובר היא נחמדה. אבל כל יציאה מהמלון פירושה ניתוק מיידי מהרשת ודרכה מהעולם. כי דבר אחד שלא היתה לי כוונה לעשות הוא להתחבר לאותו אינטרנט סלולרי שכל כך זמין לי בארץ. עלות התקשורת הסלולרית בחו"ל היא, במילים פשוטות, מטורפת. בעוד מחירי השיחות ירדו, ויש כיום אינספור חלופות על מנת להוזיל אותן עוד יותר, הגלישה נותרה יקרה. כרטיס SIM שמאפשר גלישה סלולרית במחיר "מוזל" בטורקיה יאפשר גלישה בעלות של 15 דולר למגבייט. זה אומר שהגלישה שעשיתי בטורקיה בוייפיי היתה עולה לי אלפי דולרים.

      זאת לא אשמת חברות הסלולר הישראליות, יש לציין. כשהן מוכרות חבילת גלישה סלולרית לחו"ל, הן צריכות לקנות אותה קודם, והמחיר גבוה מאד. האשמה היא בחברות הסלולר הבינלאומיות, ובמידה מסוימת גם ברגולטורים, שעדיין לא נתנו עדיפות כלשהי למלחמה במחירים המשתוללים.

      באירופה, נעשה מאמץ מרוכז להוריד את המחיר, כפי שדיווחנו כאן בעבר. במשך השנתיים הקרובות יירד מחיר הגלישה הסלולרית במדינות אירופה באופן משמעותי. אבל הירידה הזאת רלוונטית רק בעבור גולשים אירופאיים. האיחוד דואג לחבריו, ולא לאף אחד אחר.

      הפתרון, ככל הנראה, יהיה ב-LTE. הסיבה למחירים הגבוהים – מעבר לעובדה שמדובר ברווח נקי עצום בעבור המפעילים המקומיים – היא שרוחב פס הוא משאב מוגבל מאד בעולם הסלולר כיום. אם כל משתמשי הסלולר היו צורכים גיגה בחודש, הרשת הנוכחית לא היתה עומדת בעומס. האייפון, שגורם לגלישה מסיבית בהרבה בקרב בעליו, פוגע כבר כיום בתפקוד הרשת של חברת AT&T האמריקאית – אם כי ניתן לתלות חלק מהאשמה בכך שהרשת לא טובה מספיק, וחלק אחר בכך שטכנולוגיות הרדיו של אפל פחות טובות מאשר אלו של מתחרות בעלות ניסיון רב יותר בתחום הסלולר.

      LTE אמורה להציע רוחב פס רב יותר במידה משמעותית. גם מבחינת יכולת וגם מבחינת מהירות. הטכנולוגיה החדשה יותר נבנתה מתוך מודעות רבה בהרבה לכך שהיא מתחרה ישירות מול שאר הטכנולוגיות שמציעות לנו גלישה בבית ומחוצה לו. ואם LTE לא תעשה זאת, אולי אתחיל להאמין שיש סיבה כלשהי לקיומה של WiMax מעבר לטכנולוגיית נישה בארצות בהן אין תשתית סלולרית רחבה קיימת ואין תשתית אינטרנט משמעותית באיזורי הספר.