אנחנו עוסקים כאן לעתים קרובות בחשש מחוקי צנזורה למיניהם שיגבילו את הגלישה לאתרים מסוימים. אבל זה דיון תיאורטי בלבד. כיום, אין אתרים חסומים ברשת הישראלית. אנחנו שולטים בגלישה שלנו, ובוחרים לאן לגלוש.
בשנה שעברה דיווחנו כאן על כך שטורקיה חסמה את יוטיוב, אתר הוידאו הפופולרי בעולם - ובישראל - בעקבות סרטון סטירי על אתא טורק. טורקיה היא לא המדינה הראשונה שחוסמת את אתר הוידאו הפופולרי, פעולה שבדרך כלל מתבטלת לאחר זמן בעקבות לחץ חיצוני או פנימי. זה מסוג הדברים שאתה מדווח עליהם וכעבור זמן מה שוכח מהם. אם היו שואלים אותי לפני הנסיעה, ולא יכולתי לבדוק, הייתי מניח שהחסימה הוסרה מזמן.
אבל זה לא המצב. יוטיוב עדיין חסום בטורקיה. מכיוון שיש שעדיין חושבים על יוטיוב כאתר של סרטונים מטופשים, אני בטוח שיהיו מגיבים שלא יראו בחומרה את החסימה. יוטיוב הפך לחלק כל מושרש מחיינו שאנחנו לא חושבים עליו. אבל הוא לא רק אתר של סרטונים מטופשים. בעודי גולש בחופש (ואני מקווה שמיצינו את הדיון ב"האם דידי מטורף בגלל שהוא משתמש באינטרנט בעודו בחופש" בטור שלי מהשבוע שעבר), נתקלתי שוב ושוב באתרים ופוסטים שנראו נכים, נראו ריקים. אמור היה להיות שם וידאו, אבל במקום זאת היתה משבצת ריקה.
כאשר הקלקתי על הוידאו, הגעתי להודעה שהאתר דנן חסום. ברשת שבנויה על קישורים, ושבנויה על תכנים מאתר אחד המוטמעים באחרים, ההשפעה של החסימה עצומה. אבל גם לו לא היה יוטיוב האתר שתכניו מוטמעים יותר מכל אתר אחר בתכנים של אתרים אחרים, חסימה מעין זאת היא חטא. היא חטא כי היא חוסמת את חופש הביטוי, ואת חופש התקשורת. היא חטא מכיוון שהיא שמה את האינטרס הצר של מדינה לפני האינטרס של הציבור.
המדרון
כאשר פסל בית המשפט הצרפתי לחוקה את חוק "שלוש פסילות", לפיו ינותקו מהרשת גולשים שנתפסו בשיתוף קבצים שלוש פעמים, הוא פסק - כפי שפסק לפניו האיחוד האירופי, וכפי שאמר בעבר נשיא ארצות הברית ברק אובמה - שהרשת הפכה לשירות בסיסי. שירות שהוא זכות כמו מים, חשמל, גז.
והפסיקה הזאת תקפה לטעמי גם בנוגע לאתרים באינטרנט. אני לא טוען שאסור לחסום אף אתר. אתרים שמפירים חוקים קיימים, כגון החוקים נגד פדופיליה, צריכים להיפסל. חופש הביטוי הוא לא מוחלט. אבל הוא חשוב מספיק כדי לגבור על רוב החששות, על רוב הטיעונים. כאשר הכנסת הנוכחית ניגשת לבחון עוד נסיונות לצנזר את הרשת, על מנת להגן עלינו, שומה עליה לזכור זאת.
באירן, שבה - בניגוד לעמיתי המלומדים דניס ויטצ'בסקי ורומי מיקולינסקי - אני סבור כי מדיה חברתית משמשת כעת בתפקיד קריטי וחיוני, הפך הסרטון שמציג נערה בשם נדא הגוססת מיריית כדור של חייל המיליציה לאחד המראות שמגדירים את הסכסוך. הוידאו הזה עלה לראשונה ביוטיוב.