האייפון הוא פלא טכנולוגי. הוא המכשיר החשוב ביותר בעולם הסלולר מזה שנים, והוא הקפיץ את כל התעשייה קדימה. בעולם ללא אייפון, ספק גדול אם היינו זוכים לגוגל אנדרואיד, לפאלם פרה, או לשיפורים הקיימים והעתידיים בסימביאן. בעולם ללא אייפון, חדירת האינטרנט לסלולר היתה איטית יותר ומסורבלת יותר. בעולם ללא אייפון, ממשקי מגע היו נותרים מסורבלים ולא נוחים במשך זמן רב יותר. ובעולם ללא אייפון, יישומים סלולריים היו נותרים נחלת מעטים במשך עוד כמה שנים.
בשבוע שעבר הכריזו פרטנר ופלאפון שיביאו לארץ את המכשיר. ואני מכיר יותר מאדם אחד שירכוש אותו ברגע שזה יקרה. אני מבין את האנשים האלה. מדובר במכשיר שהוא לא רק חשוב, הוא גם מגניב.
אבל אני לא רוצה אייפון. לא בגלל שהוא לא טוב - הוא מכשיר נהדר - כי אם בגלל שהוא סגור, ובגלל שהוא האפותיאוזה של אפל כחברה. הבה נחשוב רגע על המאפיינים של אפל בשנים האחרונות: המוצרים שלה מהונדסים לעילא, ועובדים נהדר. אבל הם עובדים בדיוק בדרך שסטיב ג'ובס ועובדיו בחרו. לאחרונה הייתי בפגישה בה רצה משתתף אחר להציג בפנינו מצגת. אבל הסוללה שלו היתה קרובה להיגמר. מחשב אחר היה מתריע על כך. אבל המחשב שלו היה מק. ולכן, הוא לא רק התריע, הוא גם סירב להציג את המצגת עד שהמחשב יחובר לחשמל.
מבחינתי, זאת התנהגות בלתי נסבלת מצד הטכנולוגיה שלי. אני רוצה שהטכנולוגיה שלי תעשה את מה שאני רוצה. אם היא לא עושה משהו שאני רוצה, הרי שזה צריך לקרות כי היא לא יכולה. לא כי היא לא רוצה.
והאייפון הוא הדוגמה המושלמת לכך. אותם היישומים שהופכים אותו למכשיר אטרקטיבי כל כך ניצבים בפני מכשול שקיים תמיד: חנות היישומים סגורה. רק תוכנות שאפל מסכימה להכניס מופיעות בה. כל שבועיים בערך אנו שומעים על תוכנה או יישום שנשמעים מגניבים ושנדחים מהחנות מסיבה זו או אחרת. והסיבות יכולות להיות שרירותיות לגמרי. זכורה, לדוגמה, דחיית עדכון ליישום טוויטר המצליח Tweetie מכיוון שכאשר בדקו אותו, אחת המילים החמות בטוויטר היתה מילה גסה. הבעיה הזאת אמורה להיפתר חלקית, אגב, עם השקת אמצעי בקרת הורים באייפון 3.0, שהתבטאה כבר היום בהשקת יישום פורנוגרפי ראשון לאייפון.
אודות היהירות
אפל, כפי שכתבתי כבר בעבר, היא חברת הטכנולוגיה היהירה ביותר בהיסטוריה. זה לא עלבון, זה כמעט אחד מערכי המותג. צפו בכל אחת מפרסומות "אני מק, ואני מחשב אישי", וקשה להחמיץ את היהירות האינסופית שמשדר המק. זה לא כשל של ג'סטין לונג, שמשחק את המק. זה מכוון. ההתנהלות שלה בכל הנוגע לחנות היישומים היא דוגמה מושלמת לכך. אבל היא לא הדוגמה היחידה. רוצים עוד דוגמאות? העובדה שהחברה יכולה לבחור לחכות שנתיים כדי להכליל במכשירים שלה תמיכה נורמלית בסטנדרטים כמו A2DP (בלוטות' סטריאופוני), העובדה שרק כעת הופכים יישומי הניווט במכשיר למשהו שאינו נכה, העובדה שעד היום טכנולוגיות הרדיו (כלומר, כל מה שקשור לקליטה וקישוריות) של המכשיר לא היו עוברות את בדיקות האיכות של אף יצרנית סלולרית משמעותית בעולם.
מדובר, כזכור, בחברה שעד היום לא שמה מקלט רדיו בנגנים שלה, כדי שתוכל לגבות דמי זכיון מיצרני צד שלישי שמייצרים אותו כתוסף. חברה שמגבילה את המכשירים שלה מספיק כדי שתהיה תעשייה שלמה שכל מטרתה להשלים את החיסורים שלה. חברה שעד היום העברת שירים מהנגן שלה למחשב האישי ובחזרה היא תהליך סגור לגמרי, אלא אם משתמשים ביישומים חיצוניים שמטרתם לשבור את המבנה שהיא בנתה.
אז כן, אפל היא חברה חדשנית, שמוצריה מעולים. אבל היא לא חברה שאת מוצריה בכוונתי לרכוש. תנו לי פאלם פרה, תנו לי HTC Hero או סמסונג אומניה HD. תנו לי נוקיה N97. תנו לי את הדור הבא של סמארטפונים שכנראה לא היה קיים אלמלא האייפון, אבל שבעבורי מספק חלופה נכונה יותר, פתוחה יותר, שתעשה מה שאני רוצה.