המציאות מתקרבת לדימיון

המשפט "סטיבן שפילברג עשה את זה יותר טוב" נשמע אתמול בחלל של האנגר 11 יותר מפעם אחת. האירוע השנתי של מרכז המחקר ופיתוח של מיקרוסופט בישראל היה אמנם מפגן כוח של ענקית המחשוב, אבל בעוד הכנס הוקדש לחדשנות ויצירתיות רבים מהנוכחים נזכרו בערגה בסרט 'דו"ח מיוחד' ובממשקים מלאי הדמיון שהוא מציג. נראה שאנחנו מצויים בשלב ביניים לקראת מימוש החזון (שבחלקו מאיים ובחלקו שובה-לב) של הסרט מ- 2002, אשר מבוסס על סיפור קצר של פיליפ ק. דיק. ממשקי מגע אינטראקטיביים - מתוחכמים פחות מזה שהוצג בסרט המדע בדיוני, אבל כאלה שבהם גלומות אפשרויות רבות יותר למשתמש – הם אחד הכיוונים אליהם מיקרוסופט מתקדמת .

מיקרוסופט הזמינה יותר מ- 20 חברות להדגים את מוצריהן בדוכנים בהם ניתן היה למשש, להתנסות ולשחק עם פיתוחים טכנולוגיים חדשים. בין הדוכנים היה רוב לחברות עצמאיות (שעדין לא ניקנו על ידי מיקרוסופט – המרבה לרכוש חברות סטארט-אפ ולספח אותם לכוחותיה) אבל הוצגו גם מוצרים שעל פיתוחם שוקדים כעת במעבדות של מיקרוסופט. גם הדובר הראשי, ריי אוזי - ארכיטקט התוכנה הראשי של מיקרוסופט שאחראי על תכנון ועיצוב מערכות ההפעלה של חברת הענק, הדגים את המעבר ממשטחים סטטיים למשטחי תצוגה דינמיים שמגיבים לפעולות המשתמש, בין אם הם גדולים יותר ממסך המחשב – כמו קיר מגע בו משתמש ביל גייטס בהרצאות, או מזעריים - כאלה שנכנסים לכיס והם קטנים יותר מכרטיס ביקור ממוצע. ערן מגידו הרחיב מאוחר יותר על פיתוחים חדשים לממשקים מוכרים – כמו מצגות פאוורפוינט וטבלאות אקסל שמאפשרים שילוב נתונים בצורה אינטואיטיבית ולא-ליניארית, מה שיאפשר להפוך מאגרי נתונים "יבשים" לנוחים יותר לשימוש.

לצד הדוכנים, ההרצאות של עובדי מיקרוסופט וסרטי וידאו פרסומיים בהם נחשפו מוצרים חדשים שאוטוטו יושקו בעולם, גולת הכותרת של האירוע היתה 10 ways to think next - מרתון הרצאות קצרצרות בו 10 דוברים קיבלו כ- 6 דקות כל אחד בכדי להציג את החברות והמוצרים שלהם. אפשר לחשוב על המרתון כעל מהדורה הי-טקית למודל שהמציאו אנשי הפצ'ה קוצ'ה – בו אנשים מוכשרים ויצירתיים מדברים במהירות הבזק על הפרויקטים שלהם ומעניקים הצצה מסקרנת למוצרים חדשניים. או במונחי עולם הסטראט-אפים, פיץ' – ניסיון להציג את עצמך ואת החברה שלך – שמתרחש במעלית. מאחר וכמעט אף פעם אין לסטארט-אפיסטים אפשרות להציג את החברה שלהם בספונטניות במשך שש דקות (זמן ארוך מאוד לנסיעה במעלית), אחד המנחים תיאר את המעלית כתקועה או כזו שעולה לבניין גבוה מאוד. מצד שני, רק מעטים מהדוברים עמדו במגבלת שש הדקות.


שניים מהדוברים הבולטים אתמול היו אמיל איסמלון מקולאריטי ודידי ורדי. איסמלון הוא פיזיקאי ופילוסוף, מנהל הטכנולוגיות של חברת קולארטי (שהוא גם אחד ממיסדיה) המתאימה את החיפוש למשתמש. איסמלון הציג צד פחות מוכר של מושג "בינה המלאכותית". לדבריו, המח האנושי מושפע מהסביבה ומשתנה כדי להתאים עצמו לטכנולוגיה בה אנו מוקפים. כתוצאה מכך, האינטלגנציה עצמה הופכת למלאכותית יותר: לא רק המחשב הופך ל"אנושי" יותר, גם אנחנו "מתמחשבים" ככל שאנו מחווטים וחשופים יותר לסביבות ממוחשבות.


שלא כמו המחשבים שהופכים להיות "אנושיים" יותר ולכן מועילים ונוחים יותר לשימוש עבורנו משום שתוכנתו להגיב באופן שמחקה את המח, ל"התמחשבות" שלנו צדדים שליליים. המידע המפוזר ברשתות אמנם נקלט במוחנו, אך עדין לא עובד וגורם למוח לאמץ דפוסים שליליים. כתוצאה מכך אנחנו מתחילים לחזור על נתונים שהבנו בצורה שטחית ומאמצים תכונות מעולם המחשבים שלא ממש מחמיאות לנו.

דידי ורדי, אחיו של יוסי ורדי ואביו של אחד המנחים הוא ממציאן מהדור הישן שנהנה להרכיב מכונות "בלתי שימושיות" - כאלה שלא עושות "שום דבר חשוב" (לדבריו). בין המכונות שתיאר, מכונה לגלילת נייר טואלט ב- 30 פעולות פשוטות. המכונות המצחיקות שלו מורכבות מחלקים שרובם נאספו מהזבל והן מזכירות את מכונת ארוחת הבוקר המפורסמת מהסרט "צ'יטי צ'יטי בנג בנג". קחו, לדוגמא, את מכונת בועות הסבון שלו שמורכבת מחלקי אופניים או מכונה נוספת אחרת שבה 400 כדורי גולף נופלים על תופים ומצילות, משמיעים קולות נגינה או – החביבה עלי - שואב אבק שנוסע לבד. בינה מלאכותית, לא מה שחשבתם.

כנס החדשנות של מיקרוסופט אולי לא הציג בשורה חדשנית אמיתית וכלל הרבה דקות מתות, אבל ציבור רחב של מתכנתים וסקרנים נחשפו למאחורי הקלעים של מעבדות החדשנות של החברה ולכיוונים שסומנו כיעדים. ההתגודדות סביב הדוכנים, הסקרנות שעוררו חלק מהדמואים, רוח ההתלהבות של המדגימים וכמובן התובנה שממש עוד שניה הסלולרי, הטלויזיה והמחשב מתחברים תחת השם "עולם התקשורת האישי" (כפי שלימד אותנו דב מורן) גרמו ליזמים מהירי קליטה להבין שהרבה הזדמנויות עומדות בפתח.

אני מאמינה גם שהצהרתו של אוזי שמיקרוסופט תשקיע כ- 9 מיליארד דולר השנה בפיתוח ומחקר, גרמה לרבים מהנוכחים לאחל לעצמם לטעום ולו פירור זעיר מהעוגה. המיתון אולי עדין כאן, אבל לצד כל הדיבורים המהוססים והמילים הגדולות (והריקות?) יש תחושה שמתחילים גם לדבר לעניין.