היפנים האלה

      Let's Tap הוא משחק מוזר לקונסולת Wii שעל מנת לשחק בו צריך קופסת קרטון. דניס ויטצ'בסקי התמכר

      • tech
      דניס ויטצ'בסקי

      על פניו, אין ב-Let's Tap שום הגיון, אף לא מנגנון אחד שיכול להפוך אותו לכיפי. ככה זה עם חדשנות יפנית – לעיתים קרובות היא מתרסקת על קיר החשיבה המערבית, ונשארת סוג של תרבות שוליים בלתי מובנת עבור גיימר שגר מחוץ לארץ השמש העולה.

      מצד שני, מדובר במשחק ל-Wii – מוצר יפני לחלוטין מבחינה קונספטואלית שהצליח להפוך לקונסולה הכי מצליחה בדור הנוכחי. גם את הווי מעטים הצליחו להבין לפני שלקחו בפעם הראשונה את השלט שלה לידיים וקלטו שהתנועות אותן הם מבצעים באמת מתורגמות למשחק. אבל ווי, על כל מוזרותה, לא ביקשה מכם להשתמש בקופסת קרטון כבאביזר משחק. עד עכשיו, זאת אומרת, כי ב--Let's Tap אין לכם לחפש בלי קופסה (שלא נכללת בגרסת המשחק שנמכרת בארץ, אבל באמת שכל קופסת קרטון אחרת תתאים).

      טוב לדעת (תוכן מקודם)

      איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

      חברת איילת גייר
      לכתבה המלאה
      בונים מגדלים (תמונות: יחצנים)

      על יד אחת

      לאחר שהשגתם קופסת קרטון והפעלתם את המשחק, תתבקשו להניח את השלט של ה-Wii על הקופסה, ולהתחיל לנקוש עליה. נקישות, אותן השלט מזהה, הן אמצעי השליטה היחידי ב-5 המיני-משחקים של Let's Tap – חדשני, מטופש, מוזר, מוגזם ובאופן בלתי מוסבר גם כיף לאללה.

      המשחק מתחיל בכך שהוא מלמד אתכם אודות ההשפעה של עוצמת הנקישה על מה שקורה לדמות שלכם, ומתרגל קצבים שונים. למרות שתתבקשו לנקוש עם שתי הידיים, מהר מאוד תגלו שגם כמה אצבעות של יד אחת תספקנה כדי לייצר את הקצב הנדרש.

      פלטפורמה עם קופסת קרטון

      חמישה משחקים

      5 מיני-משחקים יש כאן – רובם כיפיים גם אם אתם משחקים לבד, אבל ברור כי כוונת המפתחים מ-Sega הייתה שישחקו בהם מספר אנשים ביחד. המגניב שבהם הוא תחרות ריצה, בה הנקישות שלכם קובעות את קצב הריצה של הדמות שלכם ושולטות בקפיצות. זה אמנם מתחיל פשוט, אבל השלבים המתקדמים של המשחק כוללים גם הליכה על חבל ושלל מלכודות מהן אתם צריכים להימנע כדי לנצח.

      המיני-משחק השני הוא שילוב מוזר בין ג'נגה ל-Bejeweled, בו אתם צריכים להוציא לבנים ממגדל גבוה כדי ליצור רצף בצבעים שונים. כאן צריך לא רק להתמקצע בנקישות נכונות שתוצאנה את הלבנה בלי למוטט את המגדל, אלא גם להבין איזו מהן צריך להוציא ולאיזה כיוון.

      המשחק השלישי שתמצאו ב-Let's Tap כבר הרבה יותר מוכר – משחק קצב מוזיקלי בו תתבקשו לנקוש על הקופסה בעוצמה מסויימת בכל פעם בו יופיע התו המתאים על פס נע. אין במשחק הזה הרבה תחכום, והוא כנראה המשעמם ביותר במשחק יחיד, אבל האלמנט התחרותי שלו עדיין עובד במשחק מרובה משתתפים.

      החלק הרביעי של Let's Tap הוא משחק פלטפורמה דו מימדי, הדומה ל-Apache המיתולוגי, בו מסוק תקול דורש מכם כל הזמן להחזיק אותו באוויר פן ייפול. כאן מדובר בייצור רובוטי מוזר שצריך לנווט דרך מסלול מכשולים, כשנקישות חלשות מעלות אותו למעלה ונקישה חזקה יורה טיל. יש למשחק הזה היבט ארקיידי מאוד חמוד, אבל גם הוא מתחיל לשעמם הרבה יותר מהר ממשחק הריצה.

      נכון שאמרתי כי יש כאן חמישה משחקונים, ועל פניו זה נכון, רק שהחמישי הוא יותר וידאו ארט ופחות משחק אמיתי. הוא נותן לכם אפשרות לצייר, ליצור זיקוקים, להביא דגים לאקווריום – הכל באמצעות זיקוקים. אין לכל זה פואנטה, אבל הצד הויזואלי יפהפה.

      יש לכם קצב?

      ממכר

      כל המשחקים של Let's Tap, כמו גם התפריטים, מתאפיינים בגרפיקה מינימליסטית ובהירה, שנותנת הרגשה של משחק ילדים חמוד. וזה בדיוק מה שזה, משחק ילדים ייחודי וממכר, למרות טיפשותו ופשטותו המדהימה.

      אם נמאס לכם למתוח שרירים ב-Wii Fit ובמשחקי הספורט הנפוצים כל כך לווי, Let's Tap יכול להיות שבירת שגרה מעניינת ומשעשעת. הפעם הצליחו המפתחים היפנים לעשות משחק מוזר שבכל זאת מצליח לעבור את קיר האי-הבנה התרבותית בין המזרח למערב, ולמרות שהוא יכול להיראות מוזר ומטופש, הוא גם כיפי יותר ממרבית משחקי Wii שראיתי בשנה האחרונה.

      המשחק התקבל לבדיקה באדיבות חברת באג, ונבדק על קונסולת Wii באדיבות חברת רונלייט

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully