רק באינטרנט

בשלושה דברים יעסוק טור התלונות השבוע. שניים מהם קשורים זה לזה, והשלישי מתקשר רק במכנה המשותף הכללי: יש אנשים שחושבים שהאינטרנט היא לא חלק מהחיים שלנו. יש אנשים שחושבים שהיא נפרד, שחלים עליה כללים שונים, ושדברים שקורים בה משנים פחות. הם טועים.

כותרת משנה באחד העיתונים הכלכליים טענה שהמחאה כנגד החוק הביומטרי מתרחשת בעיקר באינטרנט. בעיני, זאת היתה אמירה מוזרה מכמה סיבות. אבל הבולטת ביותר היא זו: איזו מחאה ופעילות אקטיביסטית לא מתרחשת כיום בעיקר באינטרנט? אם נוציא מהמשוואה את המגזר החרדי, הרי שבכל נושא שתוכלו לחשוב עליו מתרכזת עיקר פעילות המחאה, הארגון והתעמולה ברשת. זה אמצעי התקשורת הבינאישית הנוח ביותר בהיסטוריה. הרשת מעניקה לכל אדם יכולת לשדר לרבים. אתם יודעים את כל זה. זה אלף-בית של אינטרנט. אבל זה שמשהו קורה בעיקר ברשת לא אומר שהוא לא קורה.

נעזוב את זה שהיתה הפגנה פיזית במוצ"ש עם מאות משתתפים ועם חברי כנסת ושר אחד. גם בלעדיה, הפעילות בבלוגים וברשתות החבריות היא פעילות פוליטית אמיתית. ניסיון לצייר את המחאה כ"פעילות רשת" הוא נסיון להקטין אותה, והוא נסיון שנראה מטופש ב-2009. הימים בהם הרשת היתה מחוזם של גיקים טכנולוגיים בלבד חלפו.

הבלוגר והקולגה לשעבר גל מור פרסם העלה בשבוע שעבר לבלוגו פוסט של עורך הדין אפי פוקס, שעסק בסיבות אפשריות לכך שחבר הכנסת מאיר שטרית מקדם במרץ כה רב את חוק המאגר הביומטרי. הפוסט הכיל דברים שפוקס ראה במו עיניו ודברים שנמצאים ברקורד הציבורי. לכל טענה צירף פוקס קישור. הפוסט ירד לאחר מספר ימים מכיוון שמור קיבל איום בתביעת דיבה מצד רעייתו של הח"כ.

כאן פועלת ההנחה שבלוגרים הם אנשים שאפשר לשבור, כי אין להם את המשאבים הכלכליים להתמודד עם תביעת דיבה. ולכאורה, זה נכון. הפוסט הוסר. אבל הוא צץ במקומות אחרים. ועכשיו מדברים עליו יותר מכפי שדיברו עליו כשהיה באוויר. גברת שטרית שכחה את - או לא שמעה על - מה שמכונה "אפקט סטרייסנד", על שם נסיונה הכושל של ברברה סטרייסנד להעלים תמונה אווירית של ביתה מחשש לפרטיותה. הנסיון של סטרייסנד גרם לכך שהרבה יותר אנשים ראו את התמונה. הנסיון של שטרית גורם לכך שיותר אנשים ישמעו על הטענות בנוגע להתנהלותו של בעלה.

בלוגרים וכותבים ברשת לא נהנים מההגנות שיש לכותבים באמצעי תקשורת גדולים, זה נכון. אבל מחשבה שזה אומר שאפשר להשתיק אותם בקלות רבה יותר היא שגיאה. אמצעי ההגנה של האינטרנט שונים, אבל הם לא פחות יעילים.

סוכנות הידיעות AP הודיעה לאחרונה כי תפצח בקמפיין ישיר כנגד לינקים מלווים בתקצירים לכתבות שלה. בהודעה של סוכנות הידיעות הוותיקה נאמר כי היא מודעת לכך שתקציר והפניה מוגנים על ידי שימוש הוגן, אבל שלדעתה אין זה המצב ברשת. המטרה, לדברי נשיא AP טום קרלי בראיון בניו יורק טיימס, היא לקבל תשלום על כל שימוש שנעשה בידיעות שלה. גם אם הוא מדגמי.

זאת לא הפעם הראשונה ש-AP מתלוננת על כך שהאינטרנט היא האינטרנט. בעבר, התלוננה סוכנות הידיעות על כך שגוגל, יאהו ומנועי חיפוש אחרים מרוויחים מפרסומות על תוצאות חיפוש שכוללות ידיעות שלה. על כך הגיבו בגוגל בתזכורת שכל מה שנדרש הוא שתי שורות טקסט בקובץ בשרת כדי שמנוע החיפוש לא יציג אתר כלשהו בתוצאותיו. אבל AP רוצה להופיע במנועי חיפוש. היא מבינה שאם היא לא תופיע, הרי שהידיעות שלה יעלמו. אבל היא רוצה שמנועי החיפוש - ובלוגרים, וכל מי שמלנקק - ישלמו לה.

שימוש הוגן הוא אחד התחומים הכי פחות ברורים בחוק זכויות היוצרים ובכלל. אבל קשה למצוא עורך דין שיטען שכותרת והפניה הם הפרה שלו. חוקי זכויות יוצרים מספקים הגנה לציבור, ולא רק לבעלי הזכויות. וההגנה הזאת תקפה גם ברשת.