לידה קשה למודו

בראשית היה רעיון, והרעיון היה מסקרן מאוד. טלפון סלולרי זעיר שיתפקד כלב של מערכת מודולרית – אמנם תוכלו להוציא ולקבל שיחות ישירות ממנו, אבל המטרה היא שתשימו אותו בתוך אריזות חיצוניות שמותאמות לפעילויות שונות.

יוצאים ליום של פגישות עסקיות ורוצים להישאר מחובר למייל? שימו את הטלפון בתוך אריזה חיצונית עם מקלדת מלאה. חזרתם הביתה והולכים למכון כושר? אין סיבה להיסחב עם הטלפון היחסית-גדול גם לשם, פשוט שימו את הלב שלו בתוך גוף קטן וספורטיבי עם מד דופק. אחרי חדר כושר הולכים לאופרה? תשאירו את הטלפון בבית, אין סיבה שיצלצל במהלך ההצגה, אבל כשהוא בבית שימו אותו בתחנת עגינה לה מסך גדול, כדי שהילדים יוכלו לראות את התמונות אותן צילמתם עם אריזת המצלמה ולשמוע מוזיקה מזכרון המכשיר.

זההקונספט של מודו, אבל אחרי שלב הרעיון הגיע הזמן גם לבצע. וכאן נתקלה החברה הישראלית בבעיות. השקת המכשיר נדחתה מספר פעמים, ובמקום שיושק בסתיו 2008 הוא מגיע אלינו רק עכשיו, וגם זה במסגרת השקה רכה עם מלאי מוגבל - (שנגמר כבר) ברשת סלולר אחת בלבד – סלקום. ואחרי ששיחקנו עם המכשיר בגרסתו הנוכחית, אין אלא לומר: אל תקנו מודו, לפחות לא עכשיו.

רבות הן הסיבות לכך שמי שיקנה אותו כיום יקבל מוצר לא בשל, שרחוק שנות אור ממכשירים שמשיקות חברות אחרות, אבל נתחיל מהבעיה ה"מרשימה" ביותר. למעט האייפון, זהו הטלפון הסלולרי היחיד שבדקנו בשנה-שנתיים האחרונות, לו יש רכיב רדיו לא מוצלח. בשתי היחידות בהן השתמשנו שמע האדם בצד השני של הקו הד, ובצד של המודו איכות השמיעה הייתה סבירה ומטה. במקרה של האייפון, רבים מוכנים לעשות את הוויתורים בתחום הזה בגלל המגניבות הכללית של המכשיר, אבל מודו – נכון לעכשיו, נדגיש – כלל לא מגניב.

הטלפון עצמו הוא מהסלולרים הקטנים בעולם, וכדי להגיע לגודל הזה נדרשו ויתורים. כך, במכשיר עצמו אין מקשי מספרים – אלה מגיעים באריזות החיצוניות (ג'אקטים). 7 המקשים על המכשיר שולטים במעבר מתפריט לתפריט וקבלהדחיה של שיחה, כשהקשת המספרים מתבצעת באמצעות מקלדת וירטואלית. המקשים עצמם אולי גדולים יחסית, אבל סידורם צפוף, ולפעמים לוחצים על המקש הלא נכון.

התצוגה על מסך המכשיר משתנה על פי הג'אקט בו הוא נמצא, כשבהיצע הנוכחי שלהם מדובר בשינוי ויזואלי בלבד. ממסך הבית שלו, ניתן לגשת בקלות יחסית ליישומי הודעות, מוזיקה, ספר טלפונים ורשימת שיחות אחרונות, כמו גם לתפריט האופציות.

הבעיה היא שהנדסת האנוש של המערכת עצמה לא מאוד טובה, בלשון המעטה. כך, כדי לשנות שפה מתוך מסך כתיבת הודעות, אתם צריכים ללחוץ על כפתור אפשרויות, לגלול לתפריט "אפשרויות כתיבה" ומשם ל"שינוי שפה" – אין שום קיצור דרך לשינוי הזה. כמו כן, אין גם קיצור דרך להפעלת מילון חזותי, גם הוא קבור בתוך "אפשרויות כתיבה". וזה מתסכל.

ממשקי צפיה בתמונות ונגן מוזיקה נוחים יותר, אבל הסרבול עדיין משמעותי, והגישה לתוכןאיטית מדי. כך, משום מה, כשמדליקים את המכשיר ומנסים להיכנס לנגן, מקבלים הודעה שהוא נטען וצריך לחכות כמה שניות. זה לא נורא, אבל עדיין נחות מטלפונים זולים יותר של חברות מתחרות.

אבל גולת הכותרת של המודו היא, הרי, הג'אקטים, וכאן צפויה אכזבה אמיתית. בהשקה הרכה של המכשיר, ניתן לבחור אחד מ-3 האריזות החיצוניות. והן, איך לומר: מכוערות, לא נוחות, מרגישות זולות להחריד ושלל "סופרלטיבים" אחרים. בהשקה המסחרית של המכשיר אמור להגיע גם ג'אקט נוסף, בו גם יצא לנו להשתמש בשבוע האחרון. הוא כבר נוח ויפה הרבה יותר, וניתן לקוות שבעיות העיצוב המעטות שיש בו תפטרנה.

הבעיה היא שבחזון אותו תיארתי בתחילת הכתבה מדובר לא סתם על אריזות חיצוניות פשוטות, אלא על ג'אקטים שמוסיפים למכשיר פונקציות מגניבות. איפה אלה? לא ידוע עדיין. במודו הכריזו בינתיים על שיתוף פעולה עם JBL על בניית אריזה כזו, והיא בהחלט נראית יפה, אבל לא ברור עדיין מתי היא תגיע, ומתי תגענה גם אריזות מגניבות אחרות.

אז בינתיים, בתמורה ל-500 שקלים תקבלו דגם ראשון של מכשיר די מדכא. יש לו סוללה מובנית, שאמנם די סבירה (4 ימי המתנה, 3 שעות שיחה, 8 שעות מוזיקה בבדיקה שלנו) אבל לא ניתנת להחלפה; קישוריות בדור 2.5 בלבד; אי-תמיכה ב-Wifi והיעדר דפדפן מובנה.

הקונספט של מודו מעניין ויש שיאמרו מגניב. אם בעוד שנה-שנתיים יגיע דגם משופר של המכשיר (דור 3 ו-Wifi הם דברים מתבקשים בימינו), ובחנויות ניתן יהיה למצוא מבחר של אריזות חיצוניות מגניבות, יש לו סיכוי לא רע להצליח גם במדינות בהן קיים שוק סלולר מפותח. אבל במצב בו המכשיר נמצא היום אני יכול להמליץ עליו רק לשני סוגי אוכלוסיה.

הראשונה שבהן הם הורים לילדים, שרוצים לתת לילד שלהם טלפון קטן ולא נוח – כזה שלא יאפשר להם לשלוח הודעות SMS ולהתקשר בלי טרחה, אבל כן יהפוך אותם לזמינים. האוכלוסיה השנייה היא אנשים שחשוב להם שהטלפון שלהם יהיה זעיר.