לא כל כך פשוט

"מצד אחד מידע רוצה להיות יקר, מכיוון שיש לו ערך רב כל כך. המידע הנכון במקום הנכון פשוט משנה את החיים. מצד שני, מידע רוצה להיות חינם/חופשי, מכיוון שהקלות של הפצתו יורדת ויורדת כל הזמן. אז שני הדברים האלה נלחמים זה בזה". - סטיוארט בראנד

הציטוט שלמעלה נאמר בשנת 1984. בדרך כלל, שומעים רק חלק ממנו, וגם זה במשמעות שמעוותת את הכוונה המקורית. בראנד אמר שמידע רוצה להיות חינם, כניגוד ליקר. אבל זה נשמע פואטי יותר לפרש את המילה Free כ"חופשי". וזאת המשמעות שיש לביטוי הזה היום.

מאז פריצת הווב לחיינו בתחילת שנות התשעים, הקרב עליו דיבר בראנד הולך ומתעצם. קווי גבול נמתחים וצבאות נאספים. אבל אלה לא צבאות נורמליים. יש כוחות שנמצאים משני צידי המתרס. גוגל, לדוגמה. מדובר בחברה המסחרית שמהווה את האיום הגדול ביותר שיש כיום על פרטיות המידע. גוגל יודעת הרבה מאד על הרבה מאד אנשים. והאיש שהמציא את ססמת "Don't Be Evil" עובד עכשיו בפייסבוק. אבל גוגל היא הבעלים של שניים מהאמצעים החשובים ביותר שיש לאנשים להוציא מידע לחופשי: בלוגר ויוטיוב. וככזאת, יש לה אינטרס מסחרי ישיר בחופשיותו של המידע.

ומה עם פייסבוק? פייסבוק הואשמה שוב ושוב בכך שהיא סכנה לפרטיות, והיא גם ביצעה מספר עברות קשות בתחום זה כגון פלטפורמת הפרסום Beacon שמאפשרת למפרסמים לדחוף לזרם העדכונים של אנשים מידע על פריטים שהם קנו. אבל פייסבוק נותנת כיום למשתמשים שלה שליטה אדירה על הפרטיות שלהם. הם יכולים לפרסם רק לחברים, הם יכולים לפרסם לכולם. הם יכולים לשמור על זכויות יוצרים, והם יכולים לשחרר את החומרים שלהם ברשיון Creative Commons שמאפשר שימוש באותם החומרים.

לרבים מאיתנו יש התנגדות בסיסית לכוחם של תאגידים. תאגידים הם מסוכנים, חסרי מוסר וחזקים מדי. בשנות ה-40 כתב רוברט היינליין את סיפורו הנפלא "האיש שמכר את הירח", על מנכ"ל תאגיד שמגייס את החברה שלו ואת כל משאביו ויכולותיו כדי להביא את האנושות אל הירח. כיום, לא תמצאו הרבה סיפורים עם דמויות כמו די. די. הארימן (בחיי שאני לא אוהב את הסיפור הזה רק בגלל השם של הגיבור).

והפחד הזה מוצדק. המשבר הכלכלי ממנו אנחנו מתחילים - אולי - להתאושש הוא תוצאה של תאגידים שקיבלו רשות מוחלטת לעשות כרצונם ללא פיקוח. ובעולם הטכנולוגיה הפכה מיקרוסופט בשנים האחרונות לחברה ידידותית בהרבה ללקוחותיה מכיוון שהופעל עליה לחץ רגולטורי עצום, מגובה בקנסות ענק. מיקרוסופט "נחמדה" יותר, כי אין לה ברירה.

שווה לזכור לפעמים שחברות - וספציפית חברות טכנולוגיה - מונעות על ידי אנשים שיש להם חזון. ולאחוז סביר מהם יש כוונות טובות. הססמה של גוגל על "לא להיות רשעים", היתה טעות מכיוון שכל חברה גדולה עושה מדי פעם דברים שקל מאד לפרש כ"מרושעים". לפני עשור, וואלה! מחקה את הפורומים של IOL בצעד שיש כאלה שעד היום לא סולחים עליו, למרות שכל המעורבים בהחלטה לא עובדים כאן מזמן.

קל להגדיר טובים ורעים. ולפעמים זה גם נכון, לפחות בקווים גדולים ושטחיים. כשתעשיית המוזיקה מחליטה להתייחס ללקוחות שלה כאל פושעים, היא מלהקת את עצמה לתפקיד "הרע". ספאמרים הם "רעים". EFF, מוסד החזית האלקטרונית שמגן על זכויותיהם של גולשים נמצא - מבחינתי לפחות - בצד של "הטובים". אבל כדאי מדי פעם לזכור שרוב האנשים, רוב הגופים, הם לא "רעים" או "טובים". כשאנחנו נלחמים על הזכויות הדיגיטליות לעולם דיגיטלי, שווה לשמור בצד את הידיעה שבצד השני אין מפלצות, ושבקרב הבא הם עשויים להיות לצידנו.