מימד אחד יותר מדי

הטרנד החם ביותר בתחום התצוגה בתערוכת IFA הוא התלת מימד – את זה הבנתי לאחר מעט מאוד שעות של הליכה בין הביתנים של תערוכת הטכנולוגיה הצרכנית הגדולה של אירופה, אשר נפתחה לקהל בסוף השבוע. למה? בואו נראה.

כמעט כל יצרני המסכים שמצגים ב-IFA מציגים טכנולוגיות 3D, בטענה שזהו העתיד. סמסונג, סוני, פנסוניק, LG – לכולם יש כאן מיצג תלת מימדי שאמור להעיף את ראשנו לעננים ולגרום לנו להתלהב מהאפשרות הזו.

מעבר לכך, סוני אומרת שבשנה הבאה הפלייסטיישן 3 תאפשר להציג את כל המשחקים הקיימים עבור הקונסולה גם ב-3D, כל עוד תקנו מסך (לאו דווקא של סוני) שיכול לרענן את התמונה מספיק פעמים בשנייה כדי להציגה בצורה סבירה לכל עין בנפרד ומשקפיים מיוחדות. מסכים אלה, בעלי קצב רענון של 200 הרץ, נמצאים כבר בשוק, ובשנה הבאה הם יעלו הרבה פחות, והטכנולוגיה תיכלל בהרבה יותר דגמים.

אז מה, האם עידן התלת-מימד הסלוני מגיע? קשה לי להאמין, מאוד קשה. הוא יגיע, מתישהו, אבל לא השנה ולא בשנה הבאה.

טרנד ה-3D הסלוני, שהחל לתפוס תאוצה באמת במהלך תערוכת ה-CES האחרונה, מושפע מאוד מהגיבוי שנותנים ליישומי תלת-מימד אולפני הסרטים. אם לפני שנתיים סרטי קולנוע שמשתמשים בטכנולוגיה הזו היו בעיקר קוריוז, ובתי קולנוע מעטים יכלו להקרין אותם, כיום מרבית סרטי האנימציה הגדולים כבר יוצאים בגרסאות 3D ובתי קולנוע רבים ברחבי העולם (גם בישראל) מקרינים אותם.

בתקופת החגים הקרובה אף נראה את סרט ה-3D הלא-מצוייר Avatar – הפרוייקט השאפתני של ג'יימס קמרון (טיטניק) שמטרתו להביא את הטכנולוגיה הזו להמונים. אפשר לציין גם את הניסיון של רשת NBC לקפוץ על העגלה בחורף האחרון, כאשר החליטה לשדר אחרי הסופרבול (גמר ליגת הפוטבול האמריקאית, ואחד השידורים הנצפים בשנה בארה"ב) פרק 3D של הסדרה "צ'אק", לפניו חולקו משקפי תלת-מימד מנייר בכל הסופרמרקטים במדינה.

אך כפי שכתבתי בהתחלה, אני לא אופטימי. הסיבה לכך איננה הצורך לקנות מסך חדש שיתמוך בטכנולוגיה – אם כי גם זה לא תורם להצלחה מהירה של טכנולוגיה חדשה – אלא אי-הנוחות הנוכחית.

ראשית, לשבת בסלון עם משקפי תלת-מימד נראה טיפשי ומרגיש טיפשי. וזה לא שיש אנשים שיכולים לבחור לראות את החומרים ב-2D כשאחרים רואים אותו בתלת-מימד, נכון לעכשיו הדבר בלתי אפשרי.

שנית, מכל הטכנולוגיות הרלוונטיות שראיתי בתערוכה, לא מצאתי אף לא אחת שנוחה לעיניים שלי. התגובות שלהן נעו משליחת אותות כאב לראש ועד לאי-נוחות מינורית, אבל אף זוג משקפיים לא הצליח לשכנע אותי שאוכל להשתמש בו יותר משעה-שעתיים בלי להתעצבן. המצב אמנם דומה בבתי הקולנוע, אבל שם אף אחד לא מצפה ממני להשתמש במשקפיים האלה לאורך זמן, אלא פעם בזמן רב.

הבעיה השלישית, החמורה ביותר אולי, היא היעדר המגניבות המתמשכת. היישומים הנוכחיים של וידאו 3D פשוט לא מגניבים לאחר שהחדשנות פגה, הפוטנציאל שלהם לעצבן גבוה הרבה יותר מהפוטנציאל שלהם לרגש. יוצאי הדופן כאן הם ארועים חדשותיים וספורטיביים, ושם צריך להיות הדגש השיווקי, אבל לא זה המצב.

יום אחד יהיו לנו מסכי 3D, או מקרני 3D, ואולי גם אולם הולגרפי כמו ב"מסע בין כוכבים", אבל מה שאנחנו רואים בתערוכות כמו CES ו-IFA היום הוא, לדעתי, גימיק ותו לא – עוד שדה קרב חסר משמעות כמו שעובי וגודל מסך היו לפניו.