למה לא פקס?

בראשית היו שני אנשי מערות, והם תקשרו בנהמות מסוג כזה או אחר. הם רצו לתעד את הקרב המזהיר שהיה להם שלשום נגד ממותה ממש גדולה, אז הם ציירו את זה על הקיר. קצת מאוחר יותר בהיסטוריה, בני האדם פיתחו שפות, וכתב, והתחילו לשלוח ציורים ומכתבים אחד לשני. הם חקקו באבן, ציירו על פפירוס, ולבסוף הגיעו להמצאה הנפלאה, נייר. אבל גם הנייר הגביל אותם, להעביר אותו ממקום למקום לקח זמן ולפעמים הוא הלך לאיבוד בדרך, אז הם חיפשו דרכים להעביר מידע בלי להעביר את הנייר עצמו. יום אחד בשנת 1846, ראו זה פלא,הממציא אלכסנדר ביין יצר מכונה שיכולה להעביר תמונות דרך חוט. לקח עוד לא מעט זמן, ובשנות ה-70 של המאה ה-20 שוכלל מכשיר הפקסימיליה לכדי צורתו המודרנית, עד שבשנות ה-80 צבר פופולאריות והפך להיות חובה בכל בית עסק.

עד כאן, הכל נהדר. הבעיה? שנות ה-70 חלפו-עברו להן, ויחד איתן שנות ה-80, ה-90, ועוד מעט כבר 2010, אבל שלל מקומות בארצנו הקטנטונת ובעולם בכלל... איך לומר, עוד לא קיבלו את המזכר. בדיוק נגמר להם הנייר בפקס.

אז מה, בעצם, כל כך רע בפקס? למה הוא מציק לשוחרי טכנולוגיה, איכות הסביבה, וסתם יעילות כאחד? קודם כל ולפני הכל, אמינות. כולנו היינו שם, מול הפקס שטוען ששלח את הטופס החשוב למשרד ממשלתי כלשהו, תוך כדי טלפון לפקיד שטוען שלא, הוא לא קיבל שום דבר כזה. והפקיד, לתומו, אין לו שום דרך לדעת אם באמת שלחת ולאן, ולמה זה לא הגיע. התוכן בפקס הוא בלתי ניתן למעקב ולאיתור, אין קבלה או דרך להוכיח, אין דבר מלבד ההבהוב במסך הפקס שאומר "נשלח", ואולי רישום שאכן נשלח משהו למספר מסוים, אבל אין דרך לדעת מה נשלח. רשת האינטרנט, שבתוכה פועל גם המייל, בנויה על מנגנון בו כל הודעה מחולקת למספר "חבילות", וגם אם לא כולן מגיעות ליעדן, אלו שכן מגיעות ממוספרות וניתן ללמוד מהן איזה "חבילה" חסרה ולבקש אותה בשנית עד שיגיעו כל ה"חבילות" ליעדן, או אם לאו אפשר לפחות לספק הודעת שגיאה וללמוד על מהות התקלה. בפקס, המידע נשלח ב"חבילה" אחת, ואם לא הגיע אין דרך לדעת מדוע או לשלוח אותו שנית אוטומטית. באינטרנט המידע גם מגיע בדיוק כפי שנשלח. בפקס – לא פעם ולא פעמיים מתווספים כתמים שחורים מסתוריים,תוצר הסריקה הבלתי מוצלחת או ההעברה הבלתי איכותית של המידע.

עוד בעיה היא בעיית החומרה והתשתיות. כשטכנולוגיית הפקס נכנסה לשימוש נרחב היא הייתה פופולרית יותר ממברק ושיטות ישנות אחרות, כי היא דרשה תשתית שהייתה בכל משרד בין כה וכה, הווה אומר קו טלפון. כיום, קו טלפון הוא לא תשתית הכרחית בכל בית או משרד לאור המגמה ההולכת וגדלה של אנשים שמשתמשים בסלולרי בלבד. בנוסף לתשתית, הפקס דורש רכישת חומרה ייחודית – מכשיר שאין לו שום שימוש מלבד שליחת פקס. בשנים האחרונות נמצא פתרון לכך בדמות סורק ומדפסת המשולבים למכשיר אחד ויכולים לשמש כפקס לעת מצוא, אך זהו פתרון יקר והרי גם סורק ומדפסת הם לא דברים שבהכרח נמצאים בכל בית, מדפסת בשימוש נרחב יותר אבל סורק הוא מכשיר שאינו נחוץ לרובנו.

כמובן שהפקס לא דורש רק קניית חומרה אלא גם ציוד מתכלה- דיו ונייר. חובבי הסביבה מנסים כבר שנים לקדם את השימוש במייל במקום פקס משום הבזבוז העצום של נייר הכרוך בפקס. כשאני רוצה לשלוח טופס וצריכה להדפיס אותו מהמחשב, למלא אותו ואז לשלוח בפקס, בזבזתי שני דפים – זה שעליו הדפסתי את הטופס, וזה שעליו הפקס יודפס. אם, לעומת זאת, אשלח את הטופס דרך המחשב, לא אבזבז דפים כלל, ואם ירצה מקבל הטופס בצד השני להדפיסו הרי שעדיין חסכתי 50% מכמות הנייר המבוזבזת. אם נכפיל את הטופס הבודד שלי באלפי טפסים של מליוני אנשים בשנה, מדובר על לא מעט עצים שניתן להציל ביערות גשם, למען האוויר הנקי של כולנו.

נקודות אחרונות לרעת הפקס, בהן נתקל כל מי שעבד או עבדה בתפקיד פקידותי כזה או אחר, הן האיטיות והפרטניות שלו. פרטניות, הכוונה להיותו של הפקס כלי תקשורת בין נקודה בודדת לנקודה בודדת בלבד, ולא מנקודה אחת לנקודות רבות. איטיות, הכוונה כמובן למהירות העברת המידע על גבי קו הטלפון, שאינה מזהירה, ובנוסף עליה זמן סריקת הפקס וזמן הדפסתו. אם נחזור לטופס מהפסקה הקודמת, לו אני צריכה לשלוח אותו לשלושה משרדי ממשלה בו זמנית, אני יכולה לרשום את שמות שלושתם בשורת הכתובות של המייל שלי, ותוך שניות הוא יגיע לשלושתם. אם אני צריכה לשלוח אותו בפקס לשלושה משרדים שונים, אאלץ להעביר אותו בפקס שלוש פעמים כדי שיגיע ליעדיו השונים. בפקסים המתקדמים יש אפשרות לחסוך את הסריקה המשולשת של הנייר והפקס "זוכר" את תוכן ההודעה, אבל עדיין צריך לחכות להעברה של המידע שלוש פעמים נפרדות לשלוש משרדי היעד השונים, והדפסתו שלוש פעמים, תוך – שוב – בזבוז נייר.

כשהופיע, הפקס היה מהפכני ופתר בעיה. הוא החליף את הדואר, בו היה לוקח למסמך ימים, שבועות או חודשים להגיע, וקיצר את זמן ההמתנה לדקות בודדות. הוא ביטל את התלות בנייר המודפס ושיחרר את המידע לתוך כבלים חשמליים. אבל כיום גם דקות הן זמן המתנה ארוך מדי, והתלות בחומרה ייחודית וציוד מתכלה רב ויקר הופכת את הפקס לפחות נגיש לאדם הפשוט לעומת מחשב, שיש לו עוד שימושים רבים, והתהליך המייגע של לחכות בתור בסניף הדואר כדי לשלוח פקס הוא לא נעים לאף אחד. משרדי ישראל, אני קוראת לכם מעל במה זו - די! תנו לנו לשלוח מייל, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו והסביבה נודה לכם.