למה לא לביומטרי?

אין מדינה דמוקרטית בעולם שבה יש מאגר ביומטרי המקביל בהיקפו ובפרמטרים שלו למה שמוצע בחוק המאגר הביומטרי שעשוי לעלות היום להצבעה בקריאה שניה ושלישית בכנסת. אין מאגר שמכיל כל כך הרבה נתונים, ושהשתתפות בו היא חובה. לא במדינות דמוקרטיות.

אבל למה אין, בעצם? למה נתקלו נסיונות ליצור מאגר דומה במדינות אחרות בהתנגדות כה רבה? מכיוון שהוא מסוכן פעמיים, ומכיוון שהוא לא נדרש. הבה נעבור על הדברים.

אין כל צורך להקים מאגר ביומטרי על מנת ליצור תעודות זהות "חכמות". ניתן לקודד את המידע הביומטרי על תעודות הזהות עצמן, ולהצפין את המידע. זה עדיין מסוכן, מכיוון שכל דבר שקודד ניתן לפרוץ, אבל זה בטוח יותר. הסכנה היא אינדווידואלית, וניתן לטעון שהעובדה שיהיה קשה יותר לזייף תעודות זהות - הסיבה הרשמית לקיומו של המאגר ופרויקט תעודות הזהות החכמות מלכתחילה - שווה את הסיכון.

אם ניתן לעבור לתעודות זהות חכמות גם ללא המאגר הביומטרי, מדוע יש מאמץ כה נמרץ ליצור מאגר? כאן אנו מגיעים לסכנה הראשונה: זה עניין של שליטה.

מדינה דמוקרטית בנויה על בלמים ואיזונים. בידי המדינה יש כוח, אבל בידי האזרחים והתושבים יש כוח. בידי המשטרה יש מידע, אבל אזרחים ולתושבים יש הגנות פרטיות הקבועות בחוק. ההגנות האלה הן בבבסיסו של כל משטר דמוקרטי.

מאגר ביומטרי נותן לממשלה ולרשויות החוק כוח וכלים, איש לא מתווכח על כך. אבל הכלים האלה אינם מידתיים ביחס לפגיעה בפרטיות, שהיא אבן יסוד בדמוקרטיה. כפי שציין עו"ד יהונתן קלינגר באחד הטקסטים החשובים שכתב על החוק - ראו קישור - אפילו רשויות המס לא יודעות ממי קיבלתם כסף כשאתם מגישים דו"ח. הן יודעות רק כמה כסף קיבלתם. יש סיבה לכך.

ההיסטוריה מראה שמשטר דמוקרטי יכול להתקיים רק כאשר האיזונים והבלמים נשארים במקומם. כוח, מטבעו, משחית. אנו יודעים זאת, ואנו רואים זאת. מאגר ביומטרי נותן לרשויות יותר מדי מידע, מכיוון שכפי שמציינת ד"ר קרין ברזילי-נהון במאמרה המצוין בעין השביעית - ראו קישור - הוא הופך כל אזרח לחשוד. דמו לעצמכם מצב שבו מבוצע פשע, ויש במקום הארוע טביעות אצבעות מטושטשות מעט שדומות לאלו של מאה אנשים. אם תתנו בידי רשויות החוק את הכלים, הן ינצלו אותם. זה רק טבעי. הם יזמנו את כל מאה האנשים, אם יהיה להם את הזמן והמשאבים לעשות זאת.

אבל גם אם אנו בוטחים במשטרה ובמדינה באופן מוחלט. גם אם אנו מוכנים להאמין שלא ייעשה שום שימוש לרעה או שימוש בעייתי בכל המידע הזה. עדיין עלינו להתנגד לחוק המאגר הביומטרי.

הסיבה לכך שעלינו להתנגד בכל מקרה היא שאין מאגר מידע שניתן להגן עליו באופן מוחלט. אין מאגר ממוחשב הנמצא במערכת סגורה לגמרי - והוא לא יהיה במערכת סגורה לגמרי, כי אחרת לא יהיה בו ערך - שבלתי אפשרי לפרוץ אליו.

וברגע שפורצים אותו, הוא פותח פתח לסכנות חמורות בהרבה מאלה שתעודות הזהות אמורות למנוע. בעולם בו קל יחסית לזייף תעודת זהות, הכוח הראייתי של המידע שעליהן הוא מוגבל. אבל דמיינו לעצמכם מצב בו המאגר דולף, ומגיע לידיהם של פושעים. דמיינו לעצמכם שפושע יוכל להותיר בכוונה את טביעות האצבעות שלכם במקום בו בוצע פשע. ואז איך תוכיחו שאין לכם אחות? איך תוכיחו שלמרות ראיות פיזיות מוצקות, אתם חפים מפשע?

אנחנו חיים במדינה בה מאגר הנתונים של משרד הפנים דלף מזמן לרשת. אנחנו חיים במדינה בה המשכורות של שוטרים ופקידים במוסדות ציבוריים נמוכות מדי, והם חשופים לפיתויים כספיים. גם אם 99.9 מהשוטרים, הפקידים וכל שאר האנשים שעשויה להיות להם גישה למאגר הם ישרים ואינם ניתנים להשחתה, עדיין נותרו ה-0.1 אחוז האחרונים.

בעולם מושלם, חוק המאגר הביומטרי אמנם היה מיותר, אבל הוא גם לא היה מסוכן. אבל אנחנו לא חיים בעולם מושלם. אותן הסיבות שבגינם רוצים לחוקק את החוק במתכונתו הנוכחית הן חלק מהסיבות מדוע אסור לעשות זאת.

אנו מקווים שהכנסת, שחלק מחבריה הפגינו מודעות והבנה של הסכנה - בעוד רבים אחרים פשוט הצביעו כן, מבלי להבין באמת במה מדובר - תדע להתעשת ולעצור את החוק המסוכן הזה. לפני שיהיה מאוחר מדי.