פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התחזית למחר: יהיה עתידני

      רומי מיקולינסקי ביקרה בועידת הנשיא וחזרה עם תובנות על בינה מלאכותית, גאדג'טים וחיי נצח

      "האם אנחנו מכאיבים למחשב כשמכבים אותו?" "אם הכל זה פיזיקה יש טעם בלימודי פסיכולוגיה?", "הגיע הזמן שהמין האנושי יתחיל לחפש כוכב אחר לחיות עליו?", "האם האינטרנט מחנך אותנו?", "האם אנשים נוגעים זה בזה מספיק בעידן הדיגיטלי?" וגם "מה הסיכוי שנגיע בימי חיינו לחיי נצח?" אלו רק חלק מהשאלות בהן דנו בכובד ראש במושבים העוסקים בטכנולוגיה ובמדיה חדשה בועידת הנשיא השנייה שנקראה "פונים אל המחר".

      "מחר", הנושא לו הוקדש הכנס, התגלה כמונח חמקמק. בהתאם, תפיסת הזמן של חלק מהמשתתפים נחשפה גם היא כסובייקטיבית. לעומת הנצח, לא רק התפיסה של יום המחר משתנה בצורה דרסטית אלא העתיד בכלל: אולי נוכל לבחון בעצמנו את השינויים שייגרמו לתפיסת הזמן שלנו אם יסתבר שהעתידן ריי קורצוויל צודק בדבר האפשרות להגיע לחיי נצח בימינו אנו. קורצוויל טוען שמידי שנה נוספת שנה לתוחלת החיים הממוצעת ולכן "אם ריי צודק לגבי חיי נצח, כולנו נהיה שם לראות איך הסיפור מתפתח" סיכם פרופ' חנוך גוטרפרויינד מהאוניברסיטה העברית את הפאנל "האם המוח יצליח לפתור את חידת עצמו?"

      פיצוחים ושמרנות

      "נחמד להשתתף בפאנל בו אני נחשב לשמרן בין המשתתפים" אמר קורצוויל בפאנל על המוח. בנוסף לקורצוויל וגוטרפרויינד השתתפו בפאנל הפרופסורים חיים סומפולינסקי ונפתלי תשבי מהמרכז לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית, כמו גם הנרי מרקראם - פרופסור לנוירולוגיה העומד בראש פרויקטThe Blue Brain . מטרת הפרויקט היא לרכז את כל הידע על המח, ליצור סימולציות של פעילותו וכך למפות ולהבין את כל אזורי הפעילות. מרקראם הכריז שתוך עשר שנים כבר יהיה לנו מודל ממוחשב של המח כולו, הצהרה שלא ניתן להמעיט מחשיבותה: "תוך עשר שנים יהיה לנו מחשב שיפצח איך כל העולם בנוי, נוכל להבין איך כל הדברים הגדולים האלה שהמח עושה מתבצעים ומה משתבש כשאנו נהיים חולים. בסופו של דבר נבין איך אנחנו מרכיבים מכל זה את המציאות".

      "הנדסה הפוכה" - הנסיון למצוא מערכת שלמה ולפרק למרכיביה בתקווה למצוא את איברי הבסיס וכך להגיע להבנה של המערכת כמכלול - היא הנחת מוצא בעייתית שלא מקובלת על כל המדענים. חשוב לזכור שבניית מודל חישובי-מכניסטי של המח לא בהכרח תפתור את החידות הגדולות בתחום. בין אם המדענים מציגים חזון שהוא אוטופי או דיסטופי, בין אם הם זחוחים, נאיבים או רק אופטימיים, ההצהרה שהכל זה "פיזיקה" ולכן יתכן שאין טעם בלימודי פסיכולוגיה כפי שטענו סומפולינסקי ותשבי עומדת בסתירה להכרזתו של קורצוויל שרגש הוא הדבר המסובך ביותר שאנחנו עושים. "להבין בדיחה הוא אחד מהדברים המסובכים ביותר שאנחנו עושים" אמר קורצוויל ברצינות גמורה. ליכולת להבין איך המח פועל תהיינה השלכות דרמטיות על האופן בו אנחנו מבינים וחווים את המציאות סביבנו ולא רק על האופן בו אנחנו מרכיבים אותה. בעוד רבות מהשאלות שהוצגו בכנס נותרו פתוחות המסקנה העיקרית שעולה מהפאנלים שעסקו במדיות חדשות ובחקר המח היא שלא ניתן לנבא כיצד יתפתחו הדברים אבל האופן בו נשתמש ונשתלב בטכנולוגיה ישתנה באופן דרסטי.

      מהכיסים למח ושוב לכיסים

      קיימת הסכמה שהמכשירים שאנחנו נושאים בכיסים שלנו הפכו לשלוחות של המוח שלנו: ככל שהמכשירים הסלולריים הופכים חכמים יותר, התלות שלנו בהם גוברת. קורצוויל וחבריו טוענים שלא ירחק היום בו נתמזג עם הגאדג'טים והמכשירים שלנו כדי "לשפר את עצמנו", ולשקם איזורים שנפגעו במח.

      עוד לפני שטכנולוגיות חדשות וישנות ישתלבו בחיינו ואפילו בגופנו, המונח "בינה מלאכותית" מתגלה כקונקרטי יותר מהאופן בו רוב האנשים תופסים אותו: בינה מלאכותית משמשת אותנו בהרבה פונקציות בהן השתמשנו בעבר בבינה אנושית. היא נמצאת בשימוש כל הזמן: מאחורי כל שיחת פלאפון, מייל ועמוד אינטרנט שאנחנו ניגשים אליו "מסתתר" מתכנת. במליאה "המדיה החדשה שעושה את המחר" בהנחיית ד"ר יוסי ורדי ניתן היה להבין שלא צריך לחכות לפריצות דרך בחקר המח כדי לנבא שצפויים שינויים מרחיקי לכת שתחווה החברה על סמך התפתחות המדיה הדיגיטלית.