מגלים עולם ומלואו

להתחיל כתבה במלה "בראשית" זה דבר בעייתי. אם לא עושים את זה נכון, הקונוטציות הדתיות גורמות לכל מה שבא אחרי המלה להישמע פומפוזי מדי, מתחכם מדי או סתם טיפשי. לכן, כשאתחיל את הכתבה – ולא, עדיין לא התחלתי, זו רק הקדמה – אני מבקש מכם לסלוח לי. הכוונה, אחרי הכל, הייתה טובה.

בראשית, הפלייסטיישן 3 הייתה קונסולה מאכזבת. היעדר משחקים טובים ומחירה הגבוה לא ממש תרם להצלחה, בטח שלא כזו אותה חוותה ה-PS2 כשהושקה. ואז הגיעו שני משחקים ששינו את התמונה. הראשון שבהם הוא Ratchet & Clank Future: Tools of Destruction, והשני הוא Uncharted. שניהם היו מעולים, וחשוב מכך, החלו להדגים את יכולות "הדור הבא" של הקונסולה החדשה.

ההמשך של R&C יגיע אלינו בשבועות הקרובים, ואילו את הכותר השני בסדרת Uncharted כבר הספיק להדיר שינה מעינינו. תרתי משמע. אין מדובר בדבר שלילי, ועוד לפני שנכנס לפירוט הדברים אפשר לספר כי מדובר במשחק המשך שאילו היה משתתף בעונה הראשונה של "הישרדות" הישראלית, היו קוראים לו ראוי. והוא אכן כזה – מתעלה על קודמו כמעט בכל פרמטר.

Uncharted 2 עוקב אחר המשך מעלליו של נייתן דרייק, הצאצא של סר פרנסיס והרפתקן בפני עצמו. הפעם דרייק מנסה למצוא את שנגרילה, לעצור איש רע תפל לחלוטין ולא להיהרג. וכן, יש גם משולש רומנטי שכולל את אלנה מהמשחק הקודם ובחורה מסתורית איתה דרייק היה בקשר מתישהו מחוץ לקו הזמן של המשחקים.

יצרנית המשחק, Insomniac Games, השקיעה לא מעט בעלילה. יש כאן כמעט שעה וחצי של קטעי מעבר, והשלבים עצמם מקדמים את העלילה ומפתחים את הדמויות. הבעיה היא שבפרק 24 בערך (מתוך 26), התחלנו כבר לייחל לכך שהסיפור יסתיים. למזלכם, תחושת המיאוס נמשכת מעט מאוד זמן, ובסופו של דבר לא ממש משפיעה על טיב החוויה.

מה שכן משפיע, הוא מנגנון מעולה אותו אנחנו כמעט לא רואים במשחקים, אפילו היום. ל-Uncharted אין זמני טעינה, מעבר לזה ההתחלתי. 2 דקות אחרי שתפעילו את המשחק, תוכלו להתחיל לשחק, והחוויה הזו לא תיקטע אלא אם תקטעו אותה בעצמכם.

המשחקיות של Uncharted 2 שופרה לא מעט מהכותר הראשון. בבסיסו, עדיין מדובר במשחק שמשלב בין קטעי פעולה מגוף שלישי לבין פתרון פאזלים סביבתיים (הזזת מראות עתיקות, טיפוס על קירות של מקדשים וכאלה), אבל היחס בין אלה טוב יותר מבעבר.

כמו כן, הושם במשחק דגש רב יותר על גיוון באקשן. בחלקו תתבקשו להתגנב, ואילו בחלקים אחרים תתמודדו מול עשרות אויבים שבאים להרוג אתכם בלי שום סיבה נראית לעין. טוב, זה שקר, יש להם סיבה טובה - אתם מפריעים להם במזימתם הזדונית.

כל החוויה גם הפכה לסינמטית יותר. סצינת הפתיחה המרשימה של המשחק, בה גיבורנו צריף לברוח מפי התהום, תרתי משמע, מכתיבה את הקצב של כל מה שבא אחריו. שלב מרהיב על גבי רכבת נוסעת וקרב של אדם-מול-מסוק בעיר חצי הרוסה הם רק כמה מנקודות השיא של המשחק.

כדי לעשות את זה, נאלצו המפתחים להקריב לגמרי את התחושה של עולם פתוח, ולהחליף אותה בזו של עולם עשיר. Uncharted 2 מוביל אתכם בדרך אחת צרה, תוך שהוא דוחף את פניכם למאורעות המעניינים. אם תחליטו לשחק בו פעם נוספת, לא יהיה זה כמו צפייה שנייה בסרט תוך גילוי פרטים חדשים – כבר בפעם הראשונה תגלו את כל מה שיש למשחק להציע.

בכותר עם מערכת של קרבות מקוונים היותו של קמפיין היחיד חד-פעמי הוא עסק הרבה פחות כואב, ולמזלנו קרבות המולטיפלייר מצליחים להשאיר את Uncharted 2 הרבה מעבר לכתוביות הסיום (אורך המשחק, אגב, הוא כ-8 שעות). כמו בכל משחק מולטיפלייר, גם כאן אין אחידות בין הקרבות – לפעמים תשחקו עם אנשים מעצבנים שלא אוהבים עבודת צוות ורק מפריעים, ואילו בפעמים אחרות תזכו לקרבות מעולים ומותחים.

לבסוף, שווה להזכיר את העטיפה של המשחק. לא זו של הדיסק עצמו, אלא העטיפה הגרפית והקולית. הדיבוב של מרבית הדמויות ב-Uncharted 2 מעולה, מוזיקת הרקע מעולה גם היא והגרפיקה? ובכן, ארשה לעצמי להשתמש גם כאן באותה המלה – מעולה. ג'ונגלים, סביבה עירונית ומערות מושלגות, הכל נראה אמין לחלוטין, ומלא חיים.

נכון לעכשיו, Uncharted 2 הוא אחד המשחקים הטובים ביותר שיצאו לפלייסטיישן 3 בשנת 2009. היותו כותר בלעדי ל-PS3 הופכת את ערכו לרב יותר עבור בעלי הקונסולה. אם אתם חובבי משחקי פעולה, אל תפספסו אותו.