החוק הביו-מה?

כבר מספר חודשים שמתנהל ברשת מאבק עיקש כנגד החוק הביומטרי של ח"כ מאיר שטרית. בקישור המצורף תוכלו לקרוא למה אני חושב שהחוק הביומטרי הוא רעיון רע בכל מובן אפשרי. אבל המאבק כנגדו מתנהל, עד כה, בעיקר בבלוגים, טוויטר, פייסבוק ומדורי הטכנולוגיה של האתרים הגדולים.

אמש נערכה עוד אחת משורת הפגנות כנגד החוק. ושוב נרשמה נוכחות של "עשרות", ולא יותר. למה לאנשים לא אכפת? הנה כמה סיבות אפשריות.

החוק הביומטרי מוצג כחוק שמטרתו הגנה על בטחון תושבי המדינה. ומי לא רוצה להיות בטוח? זאת כסות בטוחה ונוחה מאד לפעולה. כך נולדו לאוויר העולם חוקים כמו "חוק הפטריוט" האמריקאי והתקנות שאפשרו הצבת מצלמת וידאו בכל מקום בלונדון.

קשה להתנגד לחוקים כאלה, מכיוון שההתנגדות מיד שמה אותך במקום מפוקפק. במקום של מי שמתנגד לחיסול הטרור, או למלחמה בפשע. הבה נבדוק כמה מהתגובות לטור הקודם שלי בעניין. תגובה מספר 23 כוללת את הציטוט "אני לא רואה סיבה להתנגד לחוק הזה, אלא אם אתה פושע ו/או פרנואיד". אז מה אם מדענים - כולל זוכת פרס נובל לכימיה עדה יונת - מתנגדים לחוק.

תגובה מספר 16 הולכת עוד צעד, בכך שהיא פוסלת את אפשרות הפרנויה, ומצביעה באצבע מאשימה: "לכל המגיבים נגד החוק, כנראה שיש מה להסתיר..." ותגובה מספר 40 פשוט שמה את זה על השולחן: "רק פושעים מפחדים מהמאגר... בדוק".

מי רוצה להיות בצד הזה, של האנשים שהם או פושעים, או פרנואידים? של אלה שיש להם מה להסתיר? זה בסדר לעשות את זה באינטרנט, אבל ברחוב? בהפגנה? מלחיץ.

רבים חושבים שהסיכוי לפרטיות אבד כבר. זה חשש לגיטימי. מי שלא נוקט באמצעי הגנה משמעותיים, אכן חשוף לפגיעה בפרטיות בכל רגע. ההבדלים המשמעותיים בין חשיפה תיאורטית לבין חשיפה מעשית מעורפלים בעבור רוב המשתמשים. כמו גם העובדה שחברות חיפוש - לדוגמה - לא באמת רוצות לדעת עליכם פרטים. כלומר, הן לא רוצות לשייך אותם אליכם כאנשים. כל עוד אפשר לשים בדפדפן שלכם את הפרסומות הנכונות, הכל בסדר מבחינתן.

מעבר לכך, הפרטים החשופים באינטרנט הם כאלה שאנחנו הכנסנו לשם. ההבדל המהותי בין מאגר ביומטרי שהוא חובה לבין פרטים שאנחנו מכניסים לרשת לא מצליח לעבור את מחסום "אין פרטיות, וזהו".

בניגוד לחוק הצנזורה על האינטרנט, שאז היה ברור לכל גולש מה תהיה ההשפעה הישירה עליו, כאן קל לומר שמדובר בשימור כלשהו של הסטטוס קוו.

את הסיבה המשמעותית ביותר לאדישות אפשר למצוא ברוב הימים בכותרות במדור החדשות. משבר כלכלי עולמי ומקומי. שפעת החזירים. המצב הבטחוני והמדיני.

קל לומר "כרגע, זה לא מה שחשוב". זה נכון גם לחוק עצמו, כמובן, אבל את החוק יש מי שדוחף באגרסיביות. כאשר נראה - כפי שתמיד נראה, במדינת ישראל - שיש סכנה קיומית מסוג זה או אחר, קשה להתגייס למען משהו שהוא, בסופו של דבר, די מעורפל.

יש חוקים, כללים, רעיונות, שלא נעצרים בזמן מכיוון שעצירתם לא נמצאת בסדר העדיפויות של רוב האנשים. הם מגיעים לסדר העדיפויות כאשר הם גורמים לאסון. כאשר המאגר ידלוף, או כאשר ייעשה בו שימוש לרעה, תקום בארץ צעקה גדולה. אבל אלא אם יהיה שינוי ברוח - ובקרוב - זה יקרה בדיעבד.