מאמינים במתנקש

"שום דבר לא נכון, הכל מותר" אומרות פעם אחר פעם הדמויות של Assassin's Creed 2, משחק ההמשך בזיכיון שהצליח לפני שנתיים להפוך לזיכיון המשחקים החדש המצליח ביותר בארה"ב – תואר שלא נלקח ממנו עד עכשיו. הדברים האלה, שמיוחסים לחסן אבן-צבאח – מקימה של כת ה"חשישיון" (המקור של המלה Assassin, שמשמעותה כיום היא "מתנקש"), טומנים בחובם פרדוקס מסויים. הרי אם שום דבר לא נכון, אז גם החלק השני של המשפט – זה שבו נאמר כי הכל מותר – הינו שקר. ועם השקר הזה מנסה המשחק החדש לחיות.

זה נאמר כבר בשם שלו. התרגום של "Assassin's Creed" לעברית הוא "אמונת המתנקש". והאמונה הזו, שמנחה את גיבורי המשחק במעשיהם, מנחה גם את יצרני המשחק. זה לא נכון שהכל מותר בו, זה לא נכון שהוא מספק לכם חווית אסקפיזם טוטאלית לחייו של מישהו אחר, בלי חוטים שמושכים אתכם כיוון מסויים. אבל בחיי, הוא מנסה, והוא עושה זאת בכשרון רב.

עלילת המשחק מתחילה בדיוק במקום בו הסתיים Creed הראשון. דזמונד – צאצא של מתנקשים, עדיין כלוא במגדל עתידני של כת הטמפלרים, שמנסים לגשת לזכרון הגנטי שלו כדי לעקוב אחרי חייהם של אבותיו ולגלות מה אלה ידעו על "פיסות עדן" – פריטים רבי עוצמה שיכולים לעשות בלה בלה בלה מסתורי.

מפאת אי-הרצון לספיילר, לא אמשיך לספר מה קורה לדזמונד בהמשך המשחק, ואעבור לחלק העיקרי – זה של אציו אאוידיטורה דה פירנצה, מתנקש אליו דסמונד מקושר בקשר גנטי, וזה שבנעליו אנחנו מבלים את רוב המשחק. אציו גר בתקופת הרנסנס באיטליה, ולכן המקומות בהם נבקר כוללים את פירנצה, ונציה, טוסקנה ועוד.

כל אלה נבנו כעולם פתוח שנחשף בהדרגה. לא תוכלו לטייל בין הערים בתחילת המשחק, אך בסופו תגלו כי עברתם מסע בעולם משחק ענקי, שלא יתבייש לזקוף ראשו בגאווה מול ליברטי סיטי של GTA IV.

השחזור התקופתי של העולם הזה מדהים, לא פחות. ב-Ubisoft הצליחו להתעלות מעל למה שעשו בכותר הראשון בסדרה, והערים שתפגשו כאן הרבה יותר מפורטות, הרבה יותר צבעוניות והרבה יותר עשירות מארץ ישראל של ימי הביניים אותה ראינו ב-AC1.

אך כפי שנוכחנו לגלות במשחקים כמו Just Cause – עולם גדול ועשיר לא מספיק, צריך גם עלילה מעניינת שתחזיק אתכם דבוקים למסך, ואלמנטים אינטראקטיביים שלא הופכים למשמימים אחרי שעה. כאן אססינס קריד הראשון כמעט ונכשל, עקב משימות שחוזרות על עצמן, היעדר עניין בעולם עצמו ומנגנונים רפטטיביים מדי של קרבות.

אני שמח להגיד שבכל הפרמטרים האלה, Assassin's Creed 2 מתעלה על קודמו. נתחיל מהעלילה – זו שוזרת אירועים ואנשים אמיתיים בתוך סיפור פיקטיבי, ומציגה קונספירציה מעניינת. אם אתם מכירים את ההיסטוריה של התקופה, תוכלו לזהות כמה וכמה אנשים (המשחק אף כולל מידע טקסטואלי על מרבית האנשים, האירועים והבניינים החשובים שתראו בעולם, וזה יכול להיות מגניב), ובאף שלב לא תרגישו שמישהו מנסה להעליב את האינטליגנציה שלכם.

השינוי הגדול ביותר מעבר לכך הוא הפיכת משימות הצד למעניינות יותר. אם ב-Assassin's Creed הראשון ההתנקשויות היוו את השיא של תהליך איסוף מידע משעמם ומדכא-לעיתים, כאן הן עניין שבשגרה, והריגוש שבהתגנבות בין עשרות אויבים תוך שימוש בהסחות דעת כדי לתקוע למטרה שלכם (שתמיד הינה איש רע, לו מגיע למות) את הפגיון בלב, זו חווית משחק פעולההתגנבות במיטבה. ואם לא הצלחתם? לא נורא, יש עוד עשרות משימות התנקשות כאלה ואחרות.

דבר נוסף שמעודד אתכם להמשיך ולחקור את עולם המשחק מעבר למשימות כאלה ואחרות הם פריטים שמפוזרים ברחבי העולם, אשר תורמים לשדרוג הדמות שלכם וחושפים עוד פרטים על העלילה. חלק מהם, כמו דפי הקודקס, תצטרכו לאסוף כדי להתקדם, ואילו אחרים יתנו בונוס לא מחייב.

מבחינה טכנית יותר, מנגנון הריצה החופשית – זה שמאפשר לאציו לעשות מהלכי פארקור ולרוץ בלי שמכשולים יפריעו לו יותר מדי – גם הוא טוב יותר מבמשחק הראשון. עדיין יש גליצ'ים מעצבנים של קפיצה לכיוון הלא נכון, אבל אלה מעטים מאוד. מנגנון הקרבות שופר גם הוא – יש יותר סוגי אויבים, ונגד כל אחד מהם תצטרכו להשתמש בטקטיקות שונות. לחיצה נטולת מחשבה על כפתור ה-X כבר לא עובדת כאן.

שווה לציין גם את העיר שלכם. ובכן, לגיבורנו אציו יש עיר משלו, והעיר הזו מניבה רווחים. כדי שזה יקרה, תצטרכו לשדרג אותה ולהשקיע בה כסף, אך התמורה תהיה משמעותית, ובכל 20 דקות תקבלו חלק מההשקעה שלכם בחזרה.

בכסף תוכלו להשתמש כדי לקנות כלי נשק, שריון חדש או תרופות, לצבוע את הבגדים בצבע אחר, לרכוש תמונות לווילה שלכם (מה שמעלה את הערך שלה, ונותן לכם עוד כסף בקופה), להשתמש בתחנת מעבר מהיר כדי לעבור בין עיר לעיר בלי הצורך לרכב למקום למקום, או אפילו לזרוק הכסף על הרצפה כדי ליצור הסחה.

אורך המערכה העלילתית של המשחק מגיע לכ-10-11 שעות כיפיות, כשלאחר מכן נשארים לכם עוד עשרות אתגרים כאלה ואחרים, שיכולים למלא עוד כמה שעות בכיף. אגב, בחודש הבא תושקנה גם חבילות הרחבה ראשונות ל-Assassin's Creed 2, שמוסיפות עוד משימות.

ומה באשר לבעיות? ובכן, למרות השיפורים המשמעותיים להם זכה המשחק, הוא עדיין מתסכל לפעמים. התנועה ברחבי הערים יכולה לקחת לא מעט זמן, ובשלבים המתקדמים – בהם תנועה על הגגות נתקלת בירי קשתים שלא ממש אוהבים את נוכחותכם על הגג, זה מסבך את העניינים עוד יותר.

מעבר לכך, האינטליגנציה המלאכותית של המשחק מפשלת לפעמים. לא תמיד הוא מבין לאן אתם אומרים לאציו לנוע (בייחוד בטיפוס על מבנים גבוהים), וגם האויבים שלכם נוטים לא לשים לב כשחבריהם נופל עליהם אחרי שהרגתם אותו.

אך אפילו עם הפשלות שלו, Assassin's Creed 2 הוא משחק מעולה. במרבית הזמן אותו תבלו בנעליו של אציו, באמת תוכלו להאמין שהכל מותר, ואפילו כשאתם מבינים ששום דבר לא נכון, זה לא הורס את החוויה.